Search
Close this search box.

מתחברים לשורשים במכינת רעות

סבא הקטור וסבתא פרנסין

זו השנה השלישית שבמכינה החצי-שנתית רעות מתקיים תהליך חינוכי-יצירתי שבו המכינאים.ות מראיינים את הסבים והסבות שלהם, מתוודעים לסיפור חייהם, וכותבים סיפור משלהם בהשראת הסיפור המקורי. תוצרי התהליך הזה מוצגים בספר “סיפורי סבתא”. הנה דוגמה אחת מתוך הספר של מחזור ה’:

קוראים לי שרה פרתי. סבא שלי, ששמו הוא הקטור פרתי, נולד ב-9 באוגוסט 1941 בתוניס, בעיר סוסה. סבא שלי עזב את תוניס בגיל 15 ב-1957 בלי ההורים שלו כדי ללמוד בפריז. סבתא שלי, ששמה פרנסין, נולדה ב-9 בדצמבר 1944 בתוניס. סבתא שלי נולדה בסוף המלחמה ולאחר מכן עברה לגור בפריז. סבא וסבתא שלי גרים בפריז עד היום.

כשהתחילו לדבר על סיפורי סבתות חשבתי הרבה זמן על מי אני אכתוב, איזה סיפור אני אספר. שיתפתי את ההורים שלי גם, ואז עלה לי הרעיון – למה שאני לא אספר את סיפור ההיכרות של סבא וסבתא שלי, שהכירו בעצם בארץ? אז התקשרתי אליהם ואז התחילו לספר לי את הסיפור שלהם:

הכל התחיל ב-1968 כשסבתא שלי הייתה בחופשה אצל אחותה במושב נורדיה, והן רצו לנסוע עם בת דודתן לאילת ביחד באוטובוס. באותו הזמן סבא שלי היה גם בחופשה בארץ עם חברים שלו וגם הם רצו לנסוע לאילת באוטובוס. הם היו באותו אוטובוס, אבל בנסיעה סבא שלי ישן כל הדרך כך שהן דיברו עם חברים של סבא שלי, אז סבתא וסבא שלי לא דיברו בכלל במשך הנסיעה לאילת.

כשהגיעו לאילת, הסתבר להם שהם באותו מלון. בארוחת שישי היו ביחד, ואז סבא שלי החליט להתחיל לפלרטט עם סבתא שלי ונשארו כל הסופ”ש ביחד. וכשהם היו צריכים לחזור, סבא שלי החזיר את סבתא שלי עד לנורדיה ולקח את מספר הטלפון שלה בשביל שהם יישארו בקשר. סבתא שלי בכלל לא חשבה שהם יישארו בקשר, אבל עדיין נתנה לו את המספר.

כשסבתא שלי חזרה לפריז אחרי ארבעה ימים קיבלה טלפון מסבא שלי, והם יצאו ביחד לדייט, אך הוא אמר שהוא לא נשאר בפריז כי הוא צריך להתגייס לצבא צרפת. בנובמבר 1968, חודשיים אחרי החופשה שלהם באילת, סבא שלי התגייס לצבא של צרפת בוורדין (verdain). בגלל שלא היו טלפונים הם תיקשרו בעזרת מכתבים ונשארו בקשר עד יוני 1969. ביוני 1969 הוא שוחרר מהצבא מכיוון שאבא של סבא שלי ששמו הוא סובייר נהיה עיוור וסבא שלי היה צריך לטפל בו. ישר אחרי זה, ב-30 ביוני 1969, סבא וסבתא שלי התחתנו, ועד היום הם ביחד. יש להם 3 בנים – לורן, אריק ומיכאל.

רציתי לספר את הסיפור הזה כי קודם כל זה סיפור מאוד מרגש, ובנוסף הם הכירו בארץ שזה עוד יותר מרגש מכיוון שאני עליתי לארץ ב-2015. אני גאה להיות חוליה בשרשרת המשפחתית שלי, מתוניס ומצרפת – ולהיות הדור הראשון שפותח את הפרק שלי ושל המשפחה שלי כאן, בארץ ישראל.

שרה פרחי, מכינת רעות – מחזור ה’

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
שם פרטי*
שם משפחה*
דוא"ל*
דילוג לתוכן