נדב קוניג, ממלא מקום ראש תכנית שנה ב’, כותב לבוגרי התכנית:
חניכי מחזור י”ד מסיימים עכשיו שבועיים של עבודה בשכר ביהל שבערבה, ומתחילים להתרגש מהחצי השני של שנה ב’. נחזור לשגרה שונה משהייתה לפני העבודה בשכר. נחזור ללו”ז שיש בו יותר לימודים, וזמן המשימה יהיה מצומצם אך איכותי יותר. השנ”בים ימשיכו להשתתף במאבק להחזרת החטופים, ולפעול בארגונים נוספים שקשורים למצב במדינה. הם ילמדו לעומק וינסו להבין לעומק מה קורה כאן בחברה הישראלית. יש עוד לפנינו שבוע אמצע, סמינר מגדר, כנס מכינות שותפות, כנס מתעניינים לשנה ב’ (מחזור ט”ו!) וסמינר המשכיות, אבל בעיקר בעיקר – עוד שגרה!
בשגרה של שנה ב’ אנחנו חווים את “אין זמן הכנה לחיים, יש זמן של חיים” (א”ד גורדון) במלואו. החוויות ישארו לשנב”ים.ות בתודעה לעוד שנים קדימה, אבל ברור לנו שהדבר החשוב ביותר הוא מערכת היחסים שנרקמת ביניהם – האהבה והמסירות האחד לשנייה.
אני מזמין את כל בוגרות ובוגרי שנה ב’ ליצור קשר עם החניכים של השנה – להיות עבורן משמעותיים ולחזק אותם, “להרים” להם, וגם לחקור ולשאול אותם את השאלות הקשות. זו הזמנה להיות מעורבים! תרגישו הכי בנוח שיש.
מה שמתברר מכל החודשיים האחרונים, זה שמה שנותן קצת יותר ביטחון, ואולי גם קצת נחת ותקווה, זה האנשים שסביבך – קהילה שתומכת ומביעה דאגה וסולידריות. אני מקווה, וכמעט בטוח שכל אחד ואחת מכם בוחר להיות קשורה באנשים בימים שכאלה. מקווה וכמעט בטוח שכל אחת ואחד מכם משתדל.ת להפיץ אור בסביבה שיש בה לא מעט חושך, ולפחות עושה את זה ביחד עם מי שיקר לו/לה (גם אם לא נמצאים יחד פיזית, אפשר גם להרגיש את הביחד).
“נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו”. מאחל לנו לזכור שרגעי גבורה, אנושיות וסולידריות הם לא ניסים – אלא מעשים אנושיים של בני אדם שפועלים יחד ומייצרים עולם שטוב לחיות בו. מקווה שאת זה נצליח לזכור, בעזרת מה שאתם.ן – הבוגרים והבוגרות עושות, ובעזרת התקווה שחניכי מחזור י”ד יבינו זאת בעצמם.