בוגרות ובוגרי תשעה מחזורים של שנת שירות בניר עוז כותבים לאנשי הקיבוץ היקרים להם:
קהילת ניר עוז היקרה,
קהילה שהייתה לנו בית למשך שנה שלמה, וגם בשנים שאחריה. לכל אחד מאיתנו היו חוויות מדהימות ובלתי רגילות, מסוג החוויות שעליהם אתה מספר לנכדים שלך בזיכרון נוסטלגי של נעורים בין ילדות לטירונות.
אנחנו רוצים להביע את תנחומינו על חילול המקום הקדוש והקסום שנקרא ניר עוז. נלקחו מאיתנו אנשים טובים, אכפתיים ומדהימים מהסוג שיש למקום הזה להציע. אנחנו מחבקים חיבוק ענק מרחוק וליבנו נשבר ביחד איתכם. לכל אחת ואחד מאיתנו ניר עוז הוא בית: האנשים, המקום והרגע המיוחד הזה שאתה נכנס דרך השער הצהוב ויודע שהגעת הביתה. חשוב לנו להגיד שהמקום הזה הוא חלק מאיתנו, והוא ישאר חלק מאיתנו עד סוף חיינו, בימים טובים, וכמו שאנו נתקלים היום – גם בימים פחות טובים.
אנחנו יודעים שכרגע זה נראה כמו חלום רחוק, אבל אנחנו פה לטווח הארוך. אנחנו נעשה את כל מאמצינו להיות מוכנים לכל משימה, להחזיר את הקיבוץ למה שהוא היה, וגם אם זה ייקח שנים – אנחנו פה ולא נפנה את הגב לבית שלנו.
הקיבוץ הזה והאנשים בו נתנו לנו כל כך הרבה. למדנו את הכוח של קהילה, של אחדות ושל קהילתיות. למדנו על קבלת אורחים ועל איך לקחתם אותנו, תחילה אנשים זרים, ונתתם לנו את התחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מאיתנו. זה הזמן שלנו להחזיר. אנחנו פה לכל בקשה, רעיון, יוזמה או בנייה. אנחנו פה ואנחנו לא הולכים לשום מקום. לא עכשיו ולא אחר כך.
אוהבים ומחבקים,
קהילת השינשינים של “החלוץ” בניר עוז לדורותיהם