נהגתי השבוע 631 ק”מ, נסעתי ב-6 אוטובוסים, הסיעו אותי 446 ק”מ (בעיקר הודות לאבא שלי שגם אוהב לטייל ולנסוע, גם אוהב לנהוג ובעיקר נדיב באופן כללי). לא יכולתי לפספס אף סמינר פתיחה של כפרי הסטודנטים שלנו.
יש משהו שהוא לא פחות מקסום בעיני במעגל של קבוצה שמתחילה מסע משותף: סבב היכרות שיש בו ציפייה עמוקה ורצון לגלות מי הא.נשים שלצידי, מבטים בוחנים שמנסים להבין לאן הגעתי ומה יקרה כאן. סמינר פתיחה הוא תמיד מורכב ומאתגר בתכנית שלנו: יש את החבר’ה שמגיעים ברגע האחרון, יש את אלו שעוזבים דקה לפני, ותמיד צץ לו איזה יום אוריינטציה באוניברסיטה שמשבש את הלו”ז. אבל יש במעגל ראשון של קבוצה איזו התרגשות, שזכיתי להיות עד לה.
כפר הסטודנטים בשמיר היה אחרון בסבב. כשהגעתי הם עוד עשו פעילות קצרה, שבה כל אחד כתב על פוליגל (מכירים את החומר הזה? אלה מוצרים שיש רק בחינוך הבלתי-פורמלי, כמו בריסטולים) משהו שהוא מביא איתו לשנה הקרובה בקבוצה. הסבב הגיע אלי. הסטודנטים.ות ואני היססנו: לא ידענו אם גם אני צריך להיות שותף לפעילות הזו. בתפקיד של מדריך, ובטח בתפקיד של מנהל, יש תמיד שאלה כמה להיכנס ועל איזה מרחק לשמור. לבסוף הוחלט שאשתתף בפעילות אבל אכתוב בצד ובקטן, כי אני לא לגמרי חלק מהמרחב הזה. כתבתי “הקשר רחב” – הרי זה תפקידי מול הקבוצה כאן, להזכיר לשם מה נתכנסנו, באיזו מסגרת ומה המטרה הרחבה.
התכנית שלנו ייחודית ושונה מתוכניות אחרות של המדרשה-החלוץ: היא לא פנימייתית כמו מכינה או שנת שירות, ויש לנו מעט זמן יחסית. המשתתפים בה אנשים בוגרים ועצמאיים וגם מתמודדים עם עומס רב: לימודים, עבודה, שכירות, מילואים לעיתים ועוד, אבל יש לנו גם המון מה להספיק. אנחנו לא מוותרים על תפיסה אקטיביסטית, על לימוד מעמיק, על ההקשר הרחב של התנועה שלנו, ועדיין נרצה שיהיה כיף וכמובן שהקבוצה תעבור תהליך משמעותי, שחבריה יבחרו כמה רחוק לקחת אותו.
בהצלחה לכל הסטודנטים והסטודנטיות הנפלאים שלנו שמתחילים את שנת הלימודים ובהצלחה לצוות התוכנית הנפלא.
חגי אפרת
ראש תכנית כפרי הסטודנטים