היום התשיעי למסע התחיל במעגל בוקר באגם ספיר. קצת פסטורליה להיות סביב אגם מים עם ברווזים ועצי דקל, לפני שיוצאים ליומיים מדבריים באזור מנותק ונקי מכל סממן אנושי.
אנחנו יוצאים לדרך כשהמילים של רעיה מהדהדות ומלוות: “יהי רצון שיאיר לנו היום את שבילי הארץ הזו, ובלילה ינוחו הכוכבים במסילותם, שנמצא לנו פיסת רקיע בתוכנו ומסילות של אור בין אדם לאדם.”
נושא היום שלנו הוא סוג הקשר שלנו עם האדמה והאם היא חלק מהקהילה שלנו…
אז כבר ביציאה מספיר מערבה אל תחילת המסלול מתחילות להיווצר שיחות קטנות של הכרות ומפגשים אישיים בתוך חבורת המטיילים כולה.
הגענו די מהר לנחל אשבורן וממנו דרך סדקים מרשימים ועמוקים אל נחל צבירה. בערוץ הנחל פגשנו עצי שיטים יפים ומרשימים של שיטה מסולסלת, שאירחו אותנו וסוככו עלינו למעגלי השיח. קראנו, בררנו עם עצמנו ועם השותפים בכל מעגל על הקשר שלנו עם האדמה. מעניין לשמוע כיווני מחשבה שונים והתייחסויות שונות, למרות שבולט כמה רובנו קשורים לאדמה בדרכים רבות.
הדרך להר יהב היתה מגוונת ויפה, ובשעת צהריים מאוחרת היינו בתצפית מדהימה ועוצמתית מהר יהב אל נחל נקרות שתחתיו, אל המצוקים, הרי מכתש רמון וההרים הסובבים אותנו. היה רגע של שקט, בו רק ההרים יכלו לספר את סיפורם ואת הקורות בבראשית… כי מלבדנו אין אף סימן אנושי בכל המרחב הבראשיתי הנפלא הזה.
המדבר בשיא עוצמתו.
ירדנו מהר יהב אל נחל נקרות בשעת אחה”צ וסיימנו בהליכה בערוץ הרחב עד חניון הלילה בגב חולית, כששמש כבר שוקעת והלילה פורש את חופתו עלינו. לילה מלא כוכבים, כל אחד במסילתו.
ויש תחושה שאנחנו מצאנו כמה מסילות של אור בין אדם לאדם, והיום היפה הזה העניק לנו גם פיסות שמיים בתוכנו.
מישב רצאבי