שביל יקר,
על הבוקר אכזבת אותי קשה: נוף מישורי, צמחיה יבשה, קור מדברי, הליכה מהירה מדי ושמש מה-זה חזקה. אמרתי לעצמי: הולך להיות קשה וארוך. כי מה כבר אפשר לצפות מ-22.2.22, תאריך של מכשפות.
בהמשך התבהרו הדברים מעט; לא היה חם, בצל אפילו היה קריר. המדריך נכנס לקצב מתאים ופגשתי חברים, ישנים וחדשים. ההרים סביב נעשו זקופים ויפים, בסלעים של חבורת עובדה יש מצוקים ושפכים מבהיקים, זה הקירטון הלבן שבונה מידרונות יפהפיים, עם צור. הלכנו רוב היום על חלוקי נחל, ורק במעלה עשוש היו קצת מדרגות. נדמה לי שהן היו שחורות מצמיגי הג’יפים והאופנועים. יפה לראות שאנחנו לא המשוגעים היחידים.
ואז הגיעו ידידינו הצמחים: הרותם המייצג את הקשר לאדמה והתקשורת הטובה בסיפורי חז”ל. הצלף, העז שבצמחים, במשמעות ‘חצוף’ שניתלה על הקירות. וצמח מסריח אחד קטן, ‘פרעושית גלונית’, שמשמש לגירוש חרקים מהבית (הוא כאן, וביתי רחוק שם, מה עושים?).
במעגלי השיח חלמנו עם א”ד גורדון על אהבת הטבע, האדם והאדמה, במלאת מאה שנה למותו.
כמנת יופי ואימה לסיום, עצרנו מול ‘פקק הבזלת’ שנותר מהתפרצות געשית. אלון המדריך מזכיר לנו שיש כאן איום מוחשי.
בשיחת סוף היום פגשנו את דני, מקים חוות ע’ראנדל של חקלאות תיירותית. חולם ולוחם מודרני, נמרץ ומוכשר, שבנה את חלומו עם אשתו במדבר. שמט בדרכו דברים אחרים, ונראה שעל החווה ופיתוחה הוא ממשיך לחלום ולעמול.
לסיכום, ובניגוד להתחלה, היה יום גדוש מאד, עשיר באירועים וחלומות.
דוד גלזנר, כפר רופין