דרוש חינוך. פוליטי

הסדרה החדשה מבית תאגיד השידור ‘כאן’, “שעת אפס”, הציפה חזרה לדיון הציבורי את שאלת מקומה של הפוליטיקה במערכת החינוך הישראלית. הויכוח שנמשך שנים ארוכות תפס כותרת לאחרונה בשנת 2014, כאשר אדם ורטה, מורה למחשבת ישראל מתיכון אורט קריית טבעון, הואשם על ידי תלמידתו, ספיר סבח, כי הוא מתבטא בקיצוניות כנגד צה”ל ומדינת ישראל. הסדרה “שעת אפס” נפתחת עם סיטואציה דומה של ויכוח בין מורה לאזרחות לתלמידה בכיתה סביב כל המרכיבים שקלחת החברה הישראלית יודעת לערבב: ערבים, שמאלנים, טרור, פיגועים, נאצים, שואה, וצה”ל אחד.

תפיסה שכיחה בקרב רבים מהתלמידים, המורים והאזרחים בישראל, היא שלמורה אסור “להביע את דעותיו הפוליטיות”, וחלקנו אף נטען כי למורה “אסור לדבר פוליטיקה בכיתה”. למעשה, לפי הנחיות משרד החינוך, מורה רשאי לדבר על נושאים פוליטיים בכיתה (בינינו, מה לא פוליטי בישראל? אפילו קבוצת כדורגל זה עניין פוליטי אצלנו). יתרה מכך, מורה אפילו יכול להגיד לאיזו מפלגה הוא מצביע, כל עוד הוא לא עושה תעמולה לטובת מפלגה או ארגון פוליטי כלשהם. מותר למורה גם להעביר ביקורת על הממשלה, חברי הכנסת ושאר רשויות השלטון, כל עוד הדברים אינם נאמרים באופן מעליב או פוגע.

מטרות החינוך הממלכתי, כפי שמפורט בחוק, הן בין השאר:

• להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים; […]

• לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים.

(מתוך: חוק חינוך ממלכתי, תשי”ג-1953)

מעבר לחוקים ולהנחיות, הסדרה מעלה את שאלת חשיבותו של חינוך אזרחי, פוליטי, ביקורתי ואקטואלי. חוק חינוך ממלכתי מציב למערכת החינוך כחלק ממטרותיה פיתוח חשיבה ביקורתית ועצמאית ונאמנות לערכים דמוקרטיים ולזכויות אדם. חינוך שמטרתו לפתח כישורים כאלה בקרב תלמידיו ותלמידותיו, חייב להיות גם פוליטי. כן כן, כזה שלוקח סוגיות אקטואליות, רלוונטיות, מחיי היום-יום של התלמידים, שמעניינות אותם, ומביא אותן לדיון בכיתה. זה דיון שמניח בבסיסו ערכים, אידיאולוגיה, תפיסת עולם. הוא מחייב ומלמד את התלמידים לנהוג בביקורתיות, לשוחח באופן מכבד ולהכיל אי-הסכמות בלי לסמן את הצד השני כאויב. זוהי דמותה של מערכת חינוך שתפתח את הכישורים הנחוצים לדור העתיד שלנו כדי לחיות כאן במדינה דמוקרטית.

לכך דרוש חינוך. פוליטי.