ב-2 בנובמבר 1917, לפני למעלה ממאה שנה, זכה העם היהודי בהכרה רשמית מטעם האימפריה הבריטית, ששלטה במזרח התיכון (וברבע מכדור הארץ). שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג’יימס בלפור, הצהיר בהצהרה רשמית מטעמו, כי האימפריה הבריטית תומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי בגבולות ארץ ישראל. זוהי “הצהרת בלפור”.
היו אלה ימים סוערים. הבריטים החלו את שליטתם במרחב המזרח התיכון רק מספר חודשים לפני כן, בקיץ 1917, כשכבשו את השטח מידי האימפריה העות’מאנית בתוך מלחמת העולם הראשונה. בשנה זו מנו היהודים אחוז פעוט מאוכלוסיית הארץ – ששים וששה אלף יהודים לעומת כמעט שש-מאות אלף מוסלמים ועדות נוספות.
על מנת להשיג את ההצהרה, שהיוותה מאז ועד סיום המנדט קו יסוד רשמי במדיניות האימפריה הבריטית בארץ ישראל, עסקו הציונים במאמצי שכנוע. חיים וייצמן החל בניסיונות שכנוע כבר ב-1915, והוא היה זה שהגיש לבסוף את הבקשה הרשמית לאימפריה וגם היה שותף פעיל בכתיבת ההצהרה. לצד זאת, ההסתדרות הציונית כולה, והחלוצים שעלו לארץ והקימו בית לאומי בפועל, היו גורמים מרכזיים להחלטה הבריטית לתמוך בציונים: הם הראו רצינות, נחישות ועצמאות.
מדינות העולם הלכו בעקבות המעצמה הבריטית: ארצות הברית הכירה בתנועה הציונית ובמאמציה להקים בית לאומי כשנה לאחר מכן, ובעקבותיה הלכו גם צרפת, איטליה ומדינות נוספות. כך, ב-1920, עם תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, תמכו כבר מדינות רבות בעולם בשאיפה הציונית, והחל פרק חדש: העליות המסיביות והתעצמות היישוב היהודי בארץ ישראל, בדרך להקמת מדינה עצמאית פחות משלושים שנה לאחר מכן.
דני זמיר, שעמד שנים רבות בראש מכינת רבין, נוהג לומר כי מטרת הציונות היא להבטיח “בית לאומי ראוי לעם היהודי בארץ ישראל”, ואז הוא מפרק את המשפט לגורמים כדי להדגיש שכל מילה חשובה. הבית הלאומי איננו בית אם איננו ראוי, ועל כן הצהרת בלפור, וגם הקמת מדינת ישראל, אינן הגשמת כל שאיפותיה של הציונות ואינן סוף הדרך: עלינו להחליט מהו בית ראוי, מהו בית צודק, מהי ציונות שמקיימת חברה צודקת – ואז לשאת את הלפידים האלה מול עינינו ובראש אומות העולם.
היום, למעלה ממאה שנים לאחר הצהרת בלפור, מדינת ישראל עצמאית ומפותחת. בניגוד לאמרה הידועה, רק הים אותו ים – אנחנו לא אותו דבר וגם לא הערבים שחיים מסביבנו או איתנו במדינה. זה מחייב אותנו לדאוג שהמדינה והציונות, העצמאות וגם הבית כבית ראוי וצודק, ימשיכו עוד שנים רבות, ושנדע להבדיל וליזום, לבחור את הדרך ולהכשיר מספיק לבבות אחרינו, גם אם אנחנו מרגישים במיעוט.
חג בית לאומי שמח!