ב-3.12 חל היום הבינלאומי להעלאת המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ולשילובם בחברה. המוגבלויות נפרשות על פני טווח רחב – גופניות (נראות או בלתי-נראות), נפשיות או שכליות – וכל אחת משפיעה בצורה אחרת על חיי האדם ועל יכולת השילוב שלו או שלה בחברה.
צריך לומר ביושר: לא תמיד קל לשלב אנשים עם מוגבלויות. זה דורש מאתנו, ממי שכביכול אינו מוגבל, להתאמץ יותר ולפעמים גם לוותר על דברים מסוימים. למשל: שילוב של חניך בעל מוגבלות גופנית במכינה עשוי להשפיע על סוג הטיולים שהמכינה תצא אליהם. אבל השאלה האמיתית היא מה אנחנו מרוויחים מזה? ומה האדם שהשתלב מרוויח מזה?
אבא שלי מתנדב ועובד כבר למעלה מעשר שנים עם עיוורים ועם בעלי מוגבלויות שכליות וגופניות אחרות, בתחום הספורט והאופניים. במהלך השנים הללו הוא הקים איתם ועבורם קבוצות רכיבה ברחבי הצפון, השתתף איתם בתחרויות, לימד קבוצות של נוער לרכב על אופניים מיוחדים (המותאמים למגבלות גופניות שונות) ופעל כדי לקדם את תחום האופניים לנכים גם ברמה הארצית. מצד אחד, זו עבודה קשה ולא תמיד מתגמלת, ומבחינת הכושר – אין ספק שעדיף לולרכב לבד או בקבוצה עם אנשים כמוהו. אבל מה הוא הרוויח מזה במהלך השנים, ומה הרווחנו אנחנו, המשפחה והחברים שסביבו? העבודה הזו פתחה לו ולנו את העיניים ואת הלב, אנחנו נרתעים פחות, ולאבא שלי יש קשרים אמיצים וארוכי שנים עם חלק מהאנשים איתם הוא עובד. היום אין כמעט סיכוי שאלך למקום כלשהו מבלי שאשים לב איך עיוור או בעל מוגבלות גופנית יכול לעבור בו: האם הוא מונגש? האם יש דרך לטפל בזה?
אני מודה שלא תמיד הייתי מודעת לזה, וגם היום יש לי עוד עבודה עצמית לעשות. למשל, כשהייתי חניכה במכינת רבין, לא שמתי לב כמה קשה עד בלתי אפשרי להתנהל בה עם מוגבלות גופנית – זמנית, כמו גבס על הרגל, ובוודאי קבועה. מכינת רבין עשתה צעד משמעותי בשנת 2021 כשפתחה את השלוחה החדשה, המונגשת, שלה בקיבוץ מזרע, על מנת לאפשר לכל חניך וחניכה להשתתף בשנת המכינה, גם אם יש להם קושי להתנהל בעליות ובמורדות של אורנים. כשמדברים על צדק חברתי – להתחיל מבפנים זה הכי מתבקש, ועדיין ראוי מאוד להערכה.
שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה – בחבורה הפרטית שלנו, במקומות העבודה, בשנות השירות ובמכינות, בצבא – צריך להיעשות מדי יום ביומו, לא רק ב-3 בדצמבר. היום הזה מגיע כדי להזכיר לנו איזו כברת דרך עשתה החברה שלנו עד היום, ובעיקר מה והיכן יש עוד לשפר, מה עוד יש לעשות ברמה המדינתית וברמה הפרטית.
אורי שפר, בוגרת מכינת רבין, מחזור ט”ו