דרך צלחה, דני!

דני זמיר

אחרי 25 שנה במכינת רבין (מהן כ-15 בראשה), בארגון החלוץ-המדרשה באורנים ובמועצת המכינות, דני זמיר יוצא לדרך חדשה כמנכ”ל בית יגאל אלון ונפרד מאיתנו (נקווה שרק חלקית…). זו הזדמנות מעולה להגיד תודה ולספר קצת על מפעלו של האדם הבלתי-נלאה הזה.

לפני 19 שנים, עם שיער ארוך ורצון עז לבלוע את העולם, זכיתי להיות חלק מחבורה של כ-40 צעירים וצעירות מרוגשים שהתכנסו לשיעור הראשון עם ראש המכינה ע”ש רבין – אחד, דני זמיר – שיעור “מוה”ע” (מנהיגות והשקפת עולם), שאז עוד היה בשבילנו רק כותרת לא ברורה.
דני פתח את השיעור בהכרזה: “רציתי לקיים שיעור ראשון של מוה”ע, אבל אני בדיוק חוזר מפגישה בהולה עם הרמטכ”ל וראשי משרד הביטחון, יחד עם ראשי מכינות נוספים. העלו בפנינו סוגיה חשובה, ועד סוף השבוע אנחנו צריכים להכריע ולהגיד את עמדתנו שיכולה לשנות את כל מערך הגיוס לצבא.” תחושת החשיבות והיוקרה הורגשה מייד באוויר וכולנו נדרכנו. “לכן לא נערוך היום שיעור מוה”ע, אלא דיון והכרעה שיהוו את עמדת המכינה ביחס לסוגיה.”
המתח היה גדול והקשב ניתן כולו לראש המכינה. דני הציג את הסוגיה: “בעקבות מוטיבציה גבוהה לשירות ושינויים בשדה המערכה הצבאית ואל מול פערים חברתיים הולכים וגדלים, הרמטכ”ל, יחד עם ראשי משרד הביטחון, מבקשים לבטל או לצמצם את גיוס בוגרי המכינות לצבא ולהפנות את כל חניכי המכינות הקד”צ לשירות לאומי במשטרה, בכיבוי אש ומשימות חברתיות אחרות. השירות הלאומי יהיה מוכר כשירות צבאי מלא ויאפשר גם קידום בדומה לקורסי הקצינים של הצבא… עלינו להכריע ולתת את עמדתנו, שבמידה רבה תקבע את יעדי הגיוס החדשים של בוגרי המכינות החל מהמחזור הנוכחי, ולכן אני מביא את הסוגיה לדיון איתכם.”
הוכינו הלם. הצבע נעלם מהפנים. כולם נעו באי נוחות בכסאות, וטרוניות והערות “זה לא יכול להיות” נשמעו בכיתה בביטחון מעורער. מכאן ואילך, במשך שעה וקצת, אנחנו – הצעירים – ניסינו לאמץ את מחשבתנו ולחדד את הטיעונים הטובים ביותר שיש לנו מדוע חייבים לשרת בצבא למרות עמדת הצבא ומערכת הביטחון. ודני בשלו – מרביץ בנו טיעונים ערכיים ולוגיים, ‘מפגיז’ בשאלות מעמיקות בנוגע ליסודות תפיסת העולם שלנו ומייצג בנאמנות את העמדה ההפוכה: אם זו בקשת המדינה, והצבא בעצמו מאשר זאת, עלינו ללכת לשרת את המדינה כפי שהמדינה דורשת מאיתנו, בשירות הלאומי, ולא להתעקש על שירות בצה”ל מסיבות אנוכיות.
הדיון היה סוער, וכבר התחלנו להרגיש איך כל מה שהורגלנו לחשוב ולהעריך כאמת יחידה מתערער ואנחנו נדרשים לברר את מידת הנכונות שלנו לקחת אחריות על החברה הישראלית ולשלם על כך מחירים אישיים. רגע לפני שהתסכול מהחדשות הקודרות הכריע אותנו לגמרי, דני עצר את הדיון ובחיוך האופייני שלו ובעיניים בורקות משמחה הכריז: “ברוכים הבאים למכינת רבין ולשיעור מוה”ע הראשון!”

אנחת רווחה נשמעה בקהל לצד צחוק, ויש אומרים גם בכי. רגשות מעורבים צפו וקיבלו ביטויים שונים לנוכח הנפילה שלנו בפח המניפולציה של דני. זה היה המפגש המשמעותי הראשון שלי עם המכינה ע”ש רבין ועם אותו ראש מכינה, דני זמיר. היה זה גם הרגע בו הבנתי שהגעתי למקום מיוחד שהולך לשנות את חיי. מה שהיה שם באותו שיעור הפך בחודשים הבאים להיות תמצית הלמידה שספגנו במכינה – בירור ערכי מעמיק, לא מתפשר, שדרש מאיתנו להתמודד עם שאלות ערכיות ומוסריות, לגבש תפיסת עולם, ויותר מכל – לצאת מהעצמי, לוותר על האגו ועל האינטרס האישי, ולפתח את השריר החשוב של סולדירות, אחריות חברתית ומנהיגות ערכית.

במבט לאחור ומתוך היכרות רבת שנים איתך, דני, אני יודע שהדברים האלה נובעים מהאופי הנדיר שלך, מהמסירות הגדולה, החריצות, הרגישות (כן כן, למרות שאתה תוצר של מערכת החינוך הקיבוצית), מחוש הצדק המפותח, מעמוד השדרה הערכי היציב שלך, שמאפשר תמיד גם בירור ותהייה על הערכים בתוך מציאות משתנה ומאתגרת. הבחירה שלך לעסוק כל השנים דווקא בבנייה ובחינוך נובעת מאופטימיות חסרת תקנה ומאמונה מדבקת ובלתי מעורערת באדם. הרוח שלך, הערכים והאמונה מורגשים בכל פינה בתכנית החינוכית ובעשייה היומיומית במכינה עד היום, 25 שנים אחרי הקמתה. מאז הקמת המכינה היית בחזית המפעל החינוכי האדיר של המכינות הקדם-צבאיות, בונה ומעצב אותו. המשכת להיות מחובר לשטח – שומר על קשר עם בוגרים ובוגרות, מלמד שיעורים שבועיים במכינה, שותף וזמין לכל התייעצות ומהווה עמוד תווך מרכזי ומגדלור לדרכה של המכינה, גם כשאינך בתפקיד רישמי.

כך אז – במחזור ו’ (“החלוצים”) במכינה, עם 46 מכינאים ומכינאיות במכללת אורנים. המכינות הכלליות היא עוד בשנותיהן הראשונות, ומועצת המכינות עוד לא קמה.
בהמשך נוספו עוד נדבכים שדני התעקש ולא ויתר עליהם: עיצוב תרבות יהודית ייחודית ומחוברת לנפש ולזהות, חינוך לעשייה משותפת וקבוצתית ולא כאטומים בודדים או כפתיתי שלג ייחודיים, מעורבות פוליטית עמוקה ושיח אידיאולוגי, תרומה והתנדבות כדרך חיים. כל אלו התבטאו בשלל התחומים שבהם עסקנו במכינה: שיחות על זהות, דיונים על כלכלה, היכרות עם זרמים בחברה, התנסות בחיי קבוצה וניהול משותף – הכל הורכב במלאכת מחשבת של דני ושותפיו במדרשה באורנים. דני ניהל את המכינה וחיבר את החוטים באופן וירטואוזי, מתוך בקיאות בארון הספרים היהודי כמו בכתבי רוח חלוציים ותיאוריות פילוסופיות על אהבה או כלכלה.

לימים חזרתי לעבוד במכינה כמדריך, כראש שלוחה והיום כראש המכינה בעצמי. היום מכינת רבין מונה 163 מכינאים ומכינאיות בשלוש שלוחות. אני כראש המכינה מוקף בשותפים שהם בוגריה (יש כאלה מעל 1500), וגאה להיות חלק ממערך של כ-60 מכינות קדם-צבאיות דתיות, חילוניות ומעורבות, המאוגדות תחת מועצת המכינות.

בשנים האחרונות אני זוכה (ממש כך) להיות חלק מהגוף אותו הובלת מיום היווסדו – מועצת המכינות הקדם-צבאיות. גם כאן תפיסת עולמך הייחודית, האמונה שלך באדם ותחושת האחריות האדירה שלך, עזרו לבנות ארגון משפיע ויציב, למול אתגרים ופערים ענקיים. בתבונה שלך, בחריצות רבה ובדרישה גבוהה ליחד, לשקיפות ולשיחה, עיצבת קבוצה מיוחדת במינה בנוף הישראלי, שאני גאה להיות חלק ממנה – הקבוצה היחידה בה אנשים בעלי תפיסות עולם שונות ומתנגשות, שעסוקים יומיום בסוגיות הכי בוערות בחברה הישראלית, יכולים לשבת, לשוחח ולשתף פעולה זה עם זה.

דני, באופן אישי אני חייב לך תודה ענקית כחניך במכינה ששינתה את חיי ועיצבה אותי ואת חייהם של מאות או אלפי בוגרים ובוגרות. כמדריך, כראש שלוחה, כראש מכינה וכאזרח אני מכיר לך תודה גדולה על פועלך במכינה ובמועצת המכינות. קשה להפריז במילים שיתארו את השפעתך בעולם המכינות ואת התמיכה הגורפת שקיבלת, מתוך אמון מלא, מכל קצותיו.

בחירתך גם כעת להמשיך בתחום החינוך, לאחר חצי יובל של עשייה אינטנסיבית, ולא לפנות למחוזות המגזר הפרטי שהחברה הישראלית מקדשת כפסגת ההישגים האישיים וכביטוי כמעט בלעדי להצלחה בחיים, היא מעוררת השראה ומחוברת כל-כך למי שאתה ומה שאתה, ולמה שבמשך שנים אתה מחנך לפיו. אני שמח מאוד שנוכל להמשיך ולשתף פעולה גם בתפקידך הבא כמנכ”ל בית יגאל אלון בגינוסר, ואני בטוח כי גם שם תצעיד את המקום ואת עובדיו (המעולים) למחוזות חדשים של רלוונטיות והשפעה. מה סמלי יותר מכך שממכינת רבין, בה התחלת את בניינך, תעבור לאחר שנים לבית יגאל אלון, חברו ושותפו של רבין מהפלמ”ח, מצה”ל ומהחיים הפוליטיים. כזה אתה – פלמ”חניק בנשמה, נותן את כולך ושואף לפסגות.

תודה גדולה, ושיהיה בהמון הצלחה!

עמרי שפרוני, ראש מכינת רבין,
בשם כל מכינת רבין וארגון החלוץ – המדרשה באורנים

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
דילוג לתוכן