יהדות ישראלית

100 שנים לאחר היווסדה, הגיע הזמן להודות בכך שהרבנות הראשית לישראל גורמת ליהדות, ליהודים וליהודיות יותר נזק מאשר תועלת. זהו מוסד שמרכז בידיו יותר מדי כח וסמכות, ולכן הוא מסואב ומושחת. ההלכה היהודית לאורך הדורות קיימה בתוכה פלורליזם מנהיגותי: כל רב היה בעל הסמכות בקהילתו, ופסיקותיו לא בהכרח תאמו את פסיקות רב הקהילה הסמוכה. משרבו […]

ראשי התכניות החינוכיות שלנו בחרו את שיר העצמאות שלהם.לפלייליסט המלא ביוטיוב יוני יחיאלי, רכזת פדגוגית: השיר הזה הוא שיר ילדותי, שהיה מתנגן אצלנו בבית בשבתות ובחגים. כמובן שהבנתי רק בגיל מבוגר שהוא שיר אהבה לארץ ולא לאשה, ופתאום בקריאה מאוחרת כל המילים הסתדרו והפכו לבעלות פשר והגיון.ככלל אני לא כל כך אוהבת לטוס לחו״ל, ובטיסות ארוכות

הזכרון מהווה מוטיב מרכזי בימים שבין פסח ליום העצמאות. הוא נשזר כחוט השני בין החגים וימי הזכרון, מעצב את הנרטיב של העם היהודי והחברה הישראלית ומשפיע על זהותם. “שאל מישהו מיהו, והוא עשוי לומר: יהודי, או ישראלי, או רופא. אבל תשובה כוללת אומרת שאני סך כל זכרונותי ומה שאני מסיק מזכרונות אלה. הסר זכרונו של

נדמה שאת השיר “החיטה צומחת שוב” אין כל צורך להציג, ובכל זאת אעשה זאת למען הסדר הטוב: השיר נכתב ע”י דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, לזכר 11 בני קיבוצה שנהרגו במהלך מלחמת יום כיפור, והוא מבטא הלם רב וחוסר יכולת לעכל את גודל האובדן בישוב קטן, שבן לילה כמעט וחרב עליו עולמו. השיר מזוהה

המשורר ברטולד ברכט כתב בשיר “כשהרֶשע נופל כמו גשם”: “… כשסיפרו לנו בפעם הראשונה ששחטו כמה אנשים, היו הפגנות מחאה וקמה צעקה.אחר כך טבחו מאה אנשים, חיסלו אלפים. אנשים התרגלו לזה, ואז נפוצה השתיקה.כשהרֶשע נופל כמו גשם, אין מי שיאמר: די, תפסיקו לשחוט. והטבח אינו נגמר.פשעים, כשהם בערמות כל כך גבוהות, נהיים בלתי נראים, שקופים

“הָאָבִיב בפתחשוב חשים בריחלא צריך שבשבת כדי לדעתשיהיה שמח”(האביב בפתח – אהוד בנאי) המילה אָבִיב במשמעותה המקראית היא ‘תבואה לפני גמר הבשלתה’. אצלנו האביב אינו רק עונת מעבר בין החורף והקיץ, האביב הוא תקופה בזכות עצמה, הוא התחלה. אבל האביב הוא גם התחדשות אינסופית, ונכון יהיה להתבונן בו בתוך הטבע החיצוני בשיא פריחתו, ומשם להפנות

סיפור יציאת מצרים הוא סיפור לידתו של העם. הוא סיפור של אנשים שיוצאים ומחפשים את דרכם, אנשים שמבקשים למצוא תורה. בסיפור המקראי נשים רבות לוקחות חלק ומשנות ממש את סדר הדברים, המיילדות, מרים, בת פרעה וכמו שנאמר “בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים (סוטה י”א ב’) אנחנו מזמינות למרחב נשי, שמאפשר

בליל הסדר אנחנו מספרים את הסיפור המכונן של עם ישראל – סיפור לידתו במצרים ויציאתו לחירות. על ערש לידתו של העם עמדו המיילדות, נשים אמיצות מרדו בצו הכיליון ודאגו להמשכיות החיים, ומרים הנביאה סחפה איתה את כל העם על שפת ים סוף. היכן הן כל אותן נשים מופלאות? דמויות נשים נעדרות מההגדה, וקולן חסר גם

פורים הוא שסתום הלחץ של החברה שלנו. הוא מאפשר נהנתנות, שתייה מוגזמת ואכילה, ומקדש את השמחה, לא את הלימוד, לא את הסיגוף, לא את עבודת המידות ולא את האיזון. אמרו חכמים (מגילה ז, ב): “מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור

בשנותיה הראשונות של המדרשה, כשהנחינו סדנאות מתמשכות, דיברנו הרבה על זהות. הנחנו שהלימוד יהיה משמעותי אם יווצר בו חיבור בין הטקסטים הנלמדים לבין הביוגרפיות של הלומדים ולשאלות שמעסיקות אותם, ואם בחירת הטקסטים תביא בחשבון את התהליך הקבוצתי. הזמנו את הלומדים לשיחה רב-ממדית, עיונית ורגשית. מאז התרחבו תחומי פעילותנו, אבל בכולם נשאר הדגש על מפגש אנושי,

ט״ו בשבט פוגש אותנו השנה בתקופה שבה יש הרבה מאוד על מה לדבר חוץ מט״ו בשבט: סגר שלישי, שנה לקורונה, בחירות רביעיות, מבצע החיסונים, כן ביבי/לא ביבי, שחיתות בממשלה, שוב חל״ת, מתי כבר אטוס לחו״ל, שוב בידוד, המשבר הכלכלי לא נגמר, איזה רקע אשים בהרצאת זום הקרובה, ועוד ועוד. אבל אני טוענת שיש נושא שהוא

“כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, כל מי שירצה יבוא ויטול” (הרמב”ם).רשת הרבנות הישראלית פועלת להצמחת רבנות מגוונת של נשים וגברים ממגוון הזהויות היהודיות, ומעמידה לנגד עיניה את לכידות החברה היהודית, תרבותה, שורשיה ותקוותיה.בשבוע של פרשת יתרו, רשת הרבנות הישראלית מזמינה את הציבור להשתתף בשיעורים, מפגשים ופעילויות ברחבי הארץ, בקהילות התפוצות ובזום. כל

בא’ בטבת, נר שישי של חנוכה, נהגו לחגוג בקהילות צפון אפריקה את חג הנשים – עיד אל-בנאת. המסורת מספרת על יהודית, שהצילה את היהודים מהמצור היווני על ירושלים. ביום המיוחד הזה חוגגות הנשים את נצחונה. לפי הסיפור השקתה יהודית את המלך בחלב, לפני שהרגה אותו (ממש כמו בסיפור יעל וסיסרא), ולכן נהגו לאכול לזכרה מאכלי

“ומי שלא היה פה הלילה, ליל העשרים באוקטובר, יוכל אחר-כך לספר אגדות לילדים על הדברים שהאמנו בהם, ובשמם יצאנו לרשת בני-אדם אחרים, לרשת ארץ. והזמן, כמו ילד קטן שאינו יודע מה הוא עושה, הוא כבר ישחק בנו את משחקיו”. במילים הללו מסתיים מחזהו של יהושע סובול “ליל העשרים”, אותו כתב בצד המערבי של תעלת סואץ,

“גְרוש” פסיכולוגי אחד אומר שילד יוכל להיפרד מאמו, אם ידע בבטחון שהיא נשארת, ושגם אם ירחיק ללכת – תמיד יוכל לחזור אליה. אני רואה את זה בעיני רוחי כשאני חושבת על התורה ועל הקריאה החוזרת בפרשות השבוע שלה. כמו חבל ארוך ניתן לנו למשוך מפסוקי הפרשה עד למקום ולזמן שבהם אנחנו עומדים. וכמה שנמשוך את

מעגל ההתחדשות היהודית בחיפה מזמין אתכן.ם לתיקוני שבועות ברחבי העיר. בואו ללמוד איתנו ולהנות: קהילת יה”לקבלת-שבת לשבועות14.5.21 | 17:00 – 18:30 | בזוםלפרטים: הרב ד”ר איריס יניב 054-4916877קישור לזום (סיסמה: 170464) קהילת מוריהרות במציאות הישראלית העכשווית16.5.21 | 20:00 – 24:00 | חורב 7לפרטים: הרב דוד אריאס 054-3540665 ובאתר www.kehilatmoriah.org אור חדשתקווה לתיקון16.5.21 | 20:30 –

אנשי ונשות בית המדרש לרבנות ישראלית מלמדים לקראת החג ובתיקון שבועות ברחבי הארץ: רביעי | א’ סיוון | 12.5 09:00 – ד”ר אורית אבנרי: “עיונים ספרותיים בתוך סיפור מסע”, לימוד בזום. לפרטים חמישי | ב’ סיוון | 13.5 09:00 – ד”ר אורית אבנרי: “עיונים ספרותיים בתוך סיפור מסע”, לימוד בזום. לפרטים שבת | ד’ סיוון

“וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ; וְלִבְהֶמְתְּךָ לַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל” (ויקרא כה, ו-ז) השנה הבאה, תשפ”ב, תהיה שנת שמיטה. התפיסה שמונחת בבסיס חוקי השמיטה מעניינת ושווה לימוד גם בשנים אחרות. גם השנה נשתתף באירועי שבוע השמיטה של ‘שמיטה ישראלית’:חברות וחברי בית המדרש לרבנות ישראלית ישתתפו

כנס האחד במאי – לקראת סדר חברתי חדש, של קרן ברל כצלנסון, יתקיים מחר ב”בית ציוני אמריקה” בתל-אביב. אבישי בן אהרון, מנכ”ל החלוץ-המדרשה, ישוחח בכנס על המאבק הפרלמנטרי והאזרחי מול הימין החדש, עם ח”כ רם שפע, יו”ר סיעת העבודה; נעמה מושינסקי, מנכ”לית משותפת של תנועת בוגרי השומר הצעיר; עו”ד עינת פישר לאלו, משנה למנכ”ל בתנועת