מאה לרבנות הראשית. מספיק

100 שנים לאחר היווסדה, הגיע הזמן להודות בכך שהרבנות הראשית לישראל גורמת ליהדות, ליהודים וליהודיות יותר נזק מאשר תועלת. זהו מוסד שמרכז בידיו יותר מדי כח וסמכות, ולכן הוא מסואב ומושחת.

ההלכה היהודית לאורך הדורות קיימה בתוכה פלורליזם מנהיגותי: כל רב היה בעל הסמכות בקהילתו, ופסיקותיו לא בהכרח תאמו את פסיקות רב הקהילה הסמוכה. משרבו הזרמים השונים ביהדות ורבו הדרכים שבהם יהודים ויהודיות בחרו לבטא את יהדותם, סמכות זו הועמדה במבחן. העיקרון “עשה לך רב” (אבות א, ו) איפשר היווצרות קהילות שונות, שהמכנה המשותף ביניהן היה הרצון להיות חלק מהעם היהודי והמחויבות לתורה ולמסורת, כל קהילה על פי פרשנותה. מנהיגוּת המנהיגים נקבעה, ועודנה נקבעת בחו”ל, על ידי המונהגים שהסמיכו אותם. היו השפעות הדדיות, רבנים שהשפעתם קטנה קיבלו את סמכותם של אחרים שהשפעתם גדולה יותר, אבל מנהיגות דתית לא נכפתה על היהודים עד להקמת הרבנות הראשית.

המציאות בישראל כיום היא שהרבנות הראשית מנהלת תחומי-חיים של היהודים הלא-חרדים בישראל, מכוח החוק האזרחי (הציבור החרדי מעולם לא קיבל על עצמו את סמכותה של הרבנות הראשית: הם אינם נישאים או מתגרשים דרך הרבנות ואינם מכירים בכשרות מטעמה. וזאת למרות העובדה שיש רבנים חרדים בתוך הרבנות הראשית, ומאבק כוחני מתנהל בינם לרבני הציונות הדתית).

כישלונה של הרבנות הראשית משתקף באלטרנטיבות שמציבים לה ארגונים וציבורים שונים ומגוונים. בתחומי הכשרות, המעמד האישי (נישואים וגירושים) והגיור יותר ויותר אנשים בוחרים להימנע משימוש בשירותים שהרבנות מציעה ופונים לאחרים.

כשרות

תחום השגחת הכשרות מסואב ויקר. בעלי עסקים שחשוב להם לשמור על כשרות יכולים לעשות זאת גם ללא ההכשר היקר. ארגון רבני “צוהר” מספק השגחה ונותן תעודות, שלא כתובה עליהם המילה “כשר” כי זה אסור על פי החוק, אבל הן כשרות בפועל. כפי שתמיד התאפשר בעם היהודי, אמון בסיסי ורצון טוב חזקים הרבה יותר מן הממסד הכפוי.

נישואין וגירושין

מאות אלפי אזרחים החיים כיהודים אינם יכולים להינשא בישראל (עולים מחבר העמים שאינם רוצים או אינם יכולים להוכיח את יהדותם, זוגות חד-מיניים, פסולי חיתון דוגמת כהן וגרושה, אלמנה או גיורת, ממזרים, עגונות), ואלפים רבים נוספים אינם מעונינים שהרבנות תשיא אותם. מעמד הידועים בציבור בישראל נותן פתרון דומה מאוד לנישואים אזרחיים, לכל מי שהרבנות אינה מספקת להם מענה משביע רצון. חלק מן הזוגות המתחתנים ללא הרבנות עושים זאת על פי כללי ההלכה האורתודוקסית, כי זו חשובה להם. אחרים פשוט אינם מעוניינים בהלכה. האי-שוויון בין בני הזוג בנישואים מקומם רבים המאמינים שלבני זוג צריך להיות מעמד שווה בזוגיות. היותה של האישה כפופה לבעלה ותלויה ברצונו הטוב לתת לה גט, במקרה הצורך, יוצר עוולות נוראות ומכעיס. נשים נסחטות כלכלית, נאלצות לחכות שנים לגט ולפעמים גם נותרות עגונות ללא פתרון, וכל זה בחסות הרבנות הראשית שנמנעת מליצור פתרונות הלכתיים לגיטימיים למצבים שכאלה. זה כנראה קשור בכך שהרבנות הראשית לישראל מורכבת כולה מגברים. איזה מוסד ממלכתי אחר היה מרשה לעצמו להדיר נשים לחלוטין?

גיור

מאבק על הסמכות לגייר מתקיים בין צה”ל (שמציע מסלול גיור לחיילים.ות), הזרמים הליברליים (קונסרבטיבים ורפורמים) והרבנות הראשית, שרוצה בלעדיות גם על תחום זה ונוטה לבטל או להתעלם מגיורים אחרים. גיור דרך הרבנות הראשית לישראל הוא קשה ומעליב. אנשים נדרשים לעשות שקר בנפשם וליצור מצג של חיים אורתודוקסיים גם אם אינם מעוניינים בכך. הרבנות היתה רוצה שכולנו נהיה אורתודוקסים ומתעלמת מכך שרוב הציבור היהודי בישראל אינו כזה. מדוע על גֵרים להיות “יותר” יהודים מרוב היהודים?

מוטב היה אילו התפרקה הרבנות הראשית וכל יהודי ויהודייה היו צריכים לקחת אחריות על יהדותם ולבחור איך ובמה לבטא אותה. מוטב היה לו מנהיגים ומנהיגות דתיים היו נדרשים לעמוד במבחן הציבור שלהם כפי שעשתה שירה מרילי מרוויס, שמונתה לאחרונה למנהיגה הלכתית ורוחנית בקהילת “שירת התמר” ביישוב אפרת. זו עוד פריצת דרך חיובית המראה על היחלשותה של הרבנות. סביר להניח שאישה לא תזכה למינוי מן הרבנות הראשית, אבל הקהילה הכירה בזכויותיה הרבות של אישה זו ומינתה אותה על עצמה. ראוי לה למדינה שתכיר לא רק בגופים אורתודוקסיים, אלא גם בקהילות של כל הזרמים היהודיים בארץ ומחוצה לה. לחילופין יש להנהיג הפרדת הדת מן המדינה לטובת המדינה ולטובת הדת. הדת היהודית חזקה דיה כדי להתקיים ללא מוסד ממלכתי. כך קורה בתפוצות, וכך יכול להיות גם בישראל.

ד”ר אליזבט גולדוין היא חברה ותיקה בצוות ההוראה שלנו. מלמדת מחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה ובמכינת רבין ומשיאה זוגות במסגרת הויה – טקס ישראלי