ציונות

אמנם הגעתי מאוחר ערב קודם, והרגשתי קצת לא מחובר, אבל היום הראשון כיפר על זה. נהניתי ללכת ולהכיר את האנשים המדהימים שהגיעו למסע הזה. הארוחות היו מלאות שיח וצחוק, הסדנה הועברה בצורה אישית ומעניינת והנופים היו מהממים.גם הערב היה סואן ומהנה.כמו בחוות נמלים כולם תרמו את חלקם במטרה להכין את ארוחת הערב והכל תחת פיקודה […]

היום צעדנו אל מעלה עלי וירדנו בו אל המכתש הקטן. מכיוון שאנו הולכים בקבוצה מכובדת בגודלה, מטבע הדברים נוצרים פערים בין חלקי הקבוצה ולעיתים אפילו ניתק קשר העין עם מי שהולכים לפנינו בשביל. למרות שיש סימוני שבילים צבועים ומוסדרים ושלטי הכוונה ארעיים המונחים לנוחותנו, מספיק לבחון את הקרקע כדי לדעת לאן להמשיך. עם הזמן והשנים,

אחרי היום המאתגר שהיה אתמול, היום היה יום נוח הרבה יותר.יצאנו מהמכתש הגדול דרך נחל חתירה לכיוון עין ירקעם. טבילת בוקר במים קרים קרים, ארוחת בוקר וממשיכים.ירידה חדה ויפה במעלה פלמ”ח, מעלה עם סיפור שאלון מספר לנו בצל המפל הענק והיבש, שהפלמ”חניקים הצליחו לעקוף בדרך שנראית כמעט בלתי אפשרית.במפגש הנחלים של נחל חתירה ונחל ימין

פהאני תמיד יכולה.אני תמידמסוגלת ללכתאת ההר שנראה לי רחוק.יש לי אנשים המקיפים ממעליש אותי מתחתאני חושבת שאני מסוגלת לעלות הר. ליומן בהמשכים

אחרי שני לילות של סוף שבוע בשדה בוקר, על מזרן קפיצים מפנק של הקיבוץ, אנחנו קמים בחמש ורבע בבוקר לארוז את כל הציוד, לנקות ולסדר את גן הילדים שבו ישנו.בחוץ ניצבת העגלה של רכזי-השטח, קרוב לערימת התיקים הגדולים של הצועדים.אנחנו מעמיסים את העגלה, וכשאנחנו מסיימים אני שם לב שהמיניבוס של המטיילים בו הייתי אמור לנסוע

עליות וירידות עליות וירידות… לפעמים עולים עם הראש, לפעמים עולים עם הרגליים. לפעמים יורדים עם הלב, ולפעמים יורדים במחשבה וברגשות…האתגר הגדול של היום הוא להתרכז בעצמך וגם לתת מקום לאחרים. להיפגש איתך. נפגשים בשביל ישראל, לא?בדרך לנחל נקרות ולגב חולית הוזהרנו מסכנת שטפון, ולכן השכמנו מאד לטפס במעלה גלד למקום בטוח, ומשם הגענו לכרבולת חרירים

היום התשיעי למסע התחיל במעגל בוקר באגם ספיר. קצת פסטורליה להיות סביב אגם מים עם ברווזים ועצי דקל, לפני שיוצאים ליומיים מדבריים באזור מנותק ונקי מכל סממן אנושי.אנחנו יוצאים לדרך כשהמילים של רעיה מהדהדות ומלוות: “יהי רצון שיאיר לנו היום את שבילי הארץ הזו, ובלילה ינוחו הכוכבים במסילותם, שנמצא לנו פיסת רקיע בתוכנו ומסילות של

שביל יקר, על הבוקר אכזבת אותי קשה: נוף מישורי, צמחיה יבשה, קור מדברי, הליכה מהירה מדי ושמש מה-זה חזקה. אמרתי לעצמי: הולך להיות קשה וארוך. כי מה כבר אפשר לצפות מ-22.2.22, תאריך של מכשפות.בהמשך התבהרו הדברים מעט; לא היה חם, בצל אפילו היה קריר. המדריך נכנס לקצב מתאים ופגשתי חברים, ישנים וחדשים. ההרים סביב נעשו

עוד יום בשביל ישראל. גב עשרון, מקדש הנמרים, חולות כיסוי, בהדרכתו של גלעד בן צבי שמלווה אותנו מהמסע הראשון.נושא היום: אהבה – אהבת הארץ.בשביל רבים זה עוד יום בשביל. בשבילי זה שביל ועוד שביל. הייתי חלק מקבוצת “קול/כל השביל” ב-2006, ומאז אני כאן מדי שנה. אני מרגיש חלק מהשביל הזה, ומרגיש שהשביל הוא חלק ממני.מדי

יהל מרקוביץ, “כל השביל” 2022: אז אולי תכתבי יומן שביל להיום?ככה יהל פונה אלי, ללא אזהרה מוקדמת, ללא הכנה מותאמת. תכתבי.מה לא עושים למען השביל…נכתוב. נכתוב על בוקר בקטורה עם מעגל ללא נעליים בוטשות בלס הצהבהב. פשוט דשא ירוק שמדמה את עורקי הנחושת משחורת.והיום, לשחרות. שמתם לב לשמות שחורת שחרות, נגמרו לועדה אותיות? די מבלבל.לא

לשמוט את השבוע.לכבס את הבגדים, להתקלח וללבוש את בגדי השבת.לשמוט את השרירים הכואבים, את שעות לפנות הבוקר המוקדמות,את העליות והירידות הפיזיות והנפשיות.רגע לאחר פריקת מתח,רגע לאחר לחץ של השבת שנוהרת לכיווננו – שקט.דממת אלחוט בזמן שעורכים את קבלת השבת.שרים מזמורים, שומעים שיחות, דורשים בתורה, מתפללים, מפגינים כשרונות שירה ודקלום ואוכלים ארוחות כיד המלך בקיבוץ קטורהוכמובן

האוויר של יום שישי מרחף בשמי התכלת.הלילה היה פחות קריר.360 מעלות של רכסי הרים מקיפים אותנו ומעגל הבוקר מקבל את פנינו באהבה.להפגש שוב עם הפרצופים שחיוכם מסתיר שקי שינה שמספרים על הניגונים שהיו סביב המדורה.משנסים מקלות ועולים את ההר, צעד אחר צעד ומגיעים לעוד פסגה.יחד חולקים את האוכל ואת הנפש.מתבודדים, משחררים את השרירים. מרגישים ומקווים.מברכים

הבוקר יצאנו לנחל נטפים. ממנו המשכנו לנחל רודד, גיא אבוד, הר שחורת ונחל שחורת, בו נשארנו לישון. במפגש סוף-יום קיבלנו פרספקטיבה מעניינת על מאבקן של נשות הכותל.בנוסף אנו זוכים לשתף אתכם מליבו של אחד המטיילים שלנו, דביר אורי רוזן: השמש vs הרוחקרני החמה נאבקות ברוחות. שמש המדבר הקיצית עוד לא הפציעה, עוד לא יכולה לשלהי

יומו השני של המסע התחיל במעגל בוקר. המסלול נפתח בקטע מאתגר במעבר צפרא. לשמחתנו המעבר שמר על שמו. משם המשכנו בנחל גשרון, כאשר קבוצת ביקורת יצאה כחלוץ לבדוק את מצב הגבים באזור. מסקנות הדו”ח: המים קרים, לצוות שלום. רגע לפני מעגלי השיח נתקלנו בסולם מוס שבדק את קשיות רוחם של הצועדים. דיברנו על מושגי שמיטה

היום הראשון למסע. הרגע הזה תמיד מלא ברגשות מעורבים. ההתרגשות הגדולה בין לפגוש אנשים חדשים לבין ההליכה בשבילים לא מוכרים והחשש הקל שלא נהיה מספיק בכושר.השמש עולה מעל ההרים, יפה ומחממת. העליה להר צפחות היתה מתישה, אך בכל אנחה, כשמרימים לרגע את המבט מהדרך, ניבטים ההרים הצבעוניים ומרחוק – הים. אין דבר שמרחיב יותר את

דברים לסיום מסע “נפגשים בשביל ישראל” מסע “נפגשים בשביל ישראל” הסתיים בפעם ה-16. לכל מסע ייחוד משלו, ובכל שנה מצטרפים אנשים חדשים, שביחד עם הוותיקים יוצרות ויוצרים את המסע המיוחד של אותה שנה. זו הייתה שנה מאתגרת במיוחד. הקורונה איימה להשבית אותנו, וההנחיות המבולבלות – אל מול טבעו הייחודי של המסע שלנו – עיכבו זמן

יום 44 ואחרון למסע בשביל ישראל – יום שני, ל’ ניסן, 12.4.21מסלול: מכפר יובל לשאר ישוב מעגל הבוקר נפתח על ידי חבורת “כל השביל” בשירה נמרצת: “פתאום קם אדם בבוקר”, ובדיקלום משותף יחד עם רעיה של הטקסטים הפותחים את הבוקר ובהם מוזכרים ימי הבריאה. בסנכרון מושלם כל ענני הגשם הכבדים התפזרו, כמסכימים עם עשייתנו ועם

יום 43 למסע בשביל ישראל, יום ראשון, כ”ט ניסן, 11.4.21 כבר אמש הסתבר שהבוקר יהיה גשום. אחרי שבת נפלאה יצאנו מלהבות הבשן למעגל בוקר על המדשאה הרטובה בחצר תל חי. התיישבנו באחד האולמות למעגלי שיח בנושא הערבות ההדדית, שהונחו על ידי סיגלית אור. ישבנו יחד בחדר סגור וחמים כמו מוסיפים להתכנס בתוך עצמנו, דווקא עכשיו

יום 42 למסע בשביל ישראל – יום שישי, כ”ז ניסן, 9.4.21מסלול: דישון – הר זמר – קרן נפתלי – נבי יושע  יצאנו למסלול ביום נעים עם שמש נכונה. הגשם שהובטח קצת נדחה לטובתנו.מבין הכרמים המופלאים של דישון נפתח הבוקר במעגל עם ברכתה של תמי גולדברג שסיפרה על בנה, סמל תומר, שגדל במושב ונפל באסון המסוקים.