ציונות

ממצפה הילה למונפורט, נחל כזיב עד אבירים – המסלול המנצח בגליל.נוף, היסטוריה, ארכיאולוגיה, מים, ירוק, צל, קרירות, חום, ירידות, עליות – חוויות.שילוב מושלם ביום חם.שואלים אותי – כמה פעמים הלכת את המסלול הזה?לא נמאס?יש מקומות נוספים לטייל…אבל אני – כבר לא סופרת.איך אפשר לוותר? השאלה לא במקום.בכל פעם שעוברים, הכל נראה שונה. אם מסתכלים כמובן…וזה […]

היום נציגים מכיתה י’ וכיתה י”ב מבית הספר “סולם צור” שבגליל המערבי השתתפו במסע.יצאנו ליום במסע בו שותפים גם אנשים מבוגרים וצעירים משוחררים מן הצבא. הצטרפנו למסע שמזמין לשיח על החברה הישראלית, שיח רב גילאי המחובר לארץ ישראל.היתה זו חוויה אחרת, פותחת צוהר, מעודדת הקשבה…על אף פער הגילאים התלמידים למדו לכבד, להקשיב ולהוקיר את האנשים,

מרגבה לגעתון היום הלכתי בשביל בשתיקה. עוד בתחילת המסע שלנו, לפני קרוב לחודשיים, כשהיינו במדבר, אחת מחברות הקבוצה העלתה את הרעיון של הליכה בשתיקה. יום שלם בו אנו הולכות יחד, אך לבד. כל אחת ומחשבותיה היא. מסיבות כאלה ואחרות לא הזדמן לנו לנצל את המדבר כרקע אידיאלי להליכה בשתיקה, אבל לא וויתרנו על הרעיון. אחרי

התחלנו את היום בפארק הבנים בבית זרע. במעגל הבוקר סיפרו על החללים מקיבוץ דגניה והסביבה.אכלתי משהו קטן, שתיתי תה וקפה, ויצאנו לדרך.התחלנו ללכת בשביל ישראל, בטיילת החדשה, לצד נהר הירדן. עשינו הפסקה קצת לפני “ירדנית”.ונכנסנו למים, היה קפוא מאוד, אבל כיף.משם המשכנו לבית הקברות בדגניה, שם הסבירו לנו על תרומתם של אישים חשובים שקבורים שם

התחלנו את היום במנחמיה. יצאנו למסע בעקבות האיזון בין הנצחת העבר לבחירה בחיים. הנושא הזה התחבר לי לקונפליקט שאני בעצמי חווה בחיים.התקדמנו אל עבר “גבעת הבנות”, שם פגשנו את אורנה שמעוני שהייתה במקום בזמן רצח שבע הבנות על-ידי חייל ירדני. מיד אחר כך החליטה להנציח אותן בפרחים. אורנה בחרה להנציח את האובדן שלה גם ב”בית

אני החלטתי שאני מתחיל לומר יותר כן.כן לשינוי הרגלים שעושים לי יותר רע מטוב,כן ליציאה מאיזור הנוחות,כן לחוויות חדשות במקומות לא מוכרים לי,וכן לשחף שפגשתי והזמינה אותי להצטרף למסע בשביל אב”י.האור שקרן ממנה כשסיפרה על האנשים שאיתה הפך את זה ל-‘כן!’ קל במיוחד, ולמרות שהיה לא קל לקום ב-5 בבוקר כדי להגיע בזמן ליבנאל, ה-כן

התחלנו את הבוקר בכפר קיש ויצאנו להליכה מעט מזגזגת בין השבילים הרבים במעלה הדרך לרמת סירין, עד שהגענו חזרה לשביל ישראל.כבר בתחילת היום, לאחר כשעתיים של הליכה, עצרנו ליד עין סירין, ובו טבלתי במים נעימים וצלולים עם כמה דגי זהב.המשכנו בעליה והגענו לנקודת תצפית מרהיבה – החללית. על רקע נוף אלוהי, כשהכנרת מתחילה להיגלות לעינינו,

מעגל הבוקר בכדורי פתח יום חדש עם מזג אויר נעים. הלכנו בחורש לכיוון התבור עם פריחה ממש יפה: צבעונים, נוריות וכלניות. נשנשתי בדרך נצרים של אספרג החורש.בכניסה לכפר עצרנו במצפור תיירותי, פגשנו צליינים שהגיעו ממקסיקו לשישה ימים לארץ והיה מרגש לראות את תחילת החזרה של תיירות חו”ל.התחלנו את העלייה הקשה להר תבור בשביל מאד תלול

אחרי שבשנה שעברה הייתי בחבורת “כל השביל”, תכננתי השנה לדגום את השביל פעמים רבות – לפגוש את החברים ולחדש קשרים.תוכניות לחוד ומציאות לחוד – גשמים, רוחות, קורונה ושאר ירקות השאירו לי רק 3 ימים בדרום, ושוב השבוע במסלול של הר דבורה שהתבטל בשנה שעברה וכעת באתי להשלים.היה שווה לחכות. יום שהתחיל עם האירוס הנצרתי, ומשם

בקיצור על שבת בשביל בהושעיה… יצחקי אשחר מהושעיה השאיר לנו את ביתו המקסים והמרווח כדי שנעשה שם את השבת.הגענו להושעיה, ומאז מכונת הכביסה והמקלחת לא פסקו עד שכולנו היינו מוכנים לשבת קסומה ושימשית.חלקנו הלכו לבית כנסת, חלקנו ערכו שולחן ארוך וחזרנו לאכול ממגוון האוכל, כשבצלחת אחת יש קוסקוס מרק וקיינדלך. שיחקנו ודיברנו עמוקות עד אמצע

פתחנו את הבוקר במרכז לנוער העובד בקרית טבעון, שם ישנו.כשאנו ישנים תחת קורת גג אנחנו נהנים משלל יתרונות כגון חסינות מהגשם, מהקור ומהצורך לקפל את האוהל בבוקר, כשעין אחת עוד ישנה והשניה מתחננת להצטרף אליה.עם כל זאת אני עדיין מתגעגע ללינות שטח. מתגעגע לשבת בצפיפות סביב המדורה ולשיר בליווי הגיטרה, המפוחית והחלילית. מתגעגע גם להסתובב

היום ה-32 למסע, קריית טבעון, בית הנוער העובד. קמנו לבוקר גשום. למרות מזג האוויר תוכנן יום מצוין עם המון תוכן שהוסיף נדבך חשוב למסע. התחלנו במעגלי שיח, שבהם דיברנו על ערך ההתיישבות והאם הוא עוד רלוונטי בימינו. אני יכול להגיד שבקבוצה שבה הייתי עלה רעיון שהערך תמיד קיים אצלנו. איך הוא ישפיע ויופיע בחברה שלנו

אל היום הזה הגעתי בחששות, זה רק היום השני שלי בשביל, והיום אנחנו נעלה את הכרמל.עוד בערב שלפני ארזתי את התיק. הוצאתי ממנו הכל – עד לרמת חבילת המסטיקים – ווידאתי שאני לוקחת אחד לאחד רק מה שאני צריכה, כדי שלא יכביד עליי בדרך.כשנעמדנו לטקס בוקר חשבתי “אם את לא רוצה ללכת, עכשיו זה הזמן”.ויצאנו

גן ירון בזכרון יעקב.במעגל הבוקר הקדשנו את היום לירון אמיתי שנפל במלחמת לבנון ב-2006, וקצת לפניה הוא ומשפחתו צעדו במסע.בוקר קריר, מעונן, ומתחילים ללכת.עוברים בין עצים, הרים, יערות, פריחה מפוארת.חשים את הטבע,רואים עגל שיונק מפרה כמו שאנחנו יונקים מנופיו של הטבע.במהלך היום יושבים וחולקים מחשבות על השפעתו של העבר על העתיד, ההווה.איפה אני מול זה,

ללכת לבד בירוק זה לא כמו ללכת לבד במדבר. במדבר, כשהלכתי לבד במרחבים העצומים, שמעתי בעיקר את המחשבות שלי, את המרחב העצום לעומת אני הקטנה.ללכת לבד בירוק זה שונה, יש כל רגע לאן להביט ומה לחקור.פרח שעוד לא ראינו מקודם, גידולי חיטה שאסור להרוס.מאחורי כל גבע יש עיר או ישוב, תל שמור או תל הרוס.הראש

נכנס לאתר של אב”י – נפגשים בשביל ישראל – לא הייתי במסע מאז הקורונה. פורים, זו ההזדמנות. אבל איך מגיעים מגוש דן לחוף ינאי ב-07:00 בבוקר? “דני טרמפים” כבר לא בתפקיד, כל מי שאני מכיר מאז לא מצליח לעזור לי. בקבוצת הפייסבוק אין מענה. ב-wase carpool אין מענה. שאוותר? עושה את המאמץ. קבוצת אנשים ליד

פורים – חג של שמחה, של אחווה, של קריאת מגילה. פתחנו את היום בקריאת מגילה זריזה וקפואה בחסות דרה, סגלית ויוסי. משם עברנו הישר לטקס בוקר על רקע הנוף הקסום של אפולוניה. וכך היום המשיך – בהדרכות מפי נעמי ודותן, תמונות רבות של חבורת “כל השביל”, נקיון חופים של השמורה ופינוקים שונים ומשונים מתוך משלוחי

התעוררנו מוקדם בבוקר ונפרדנו מנוף מדהים ואירוח אדיב בנווה שלום. התחלנו בנסיעה לתל אביב כאשר השמיים סגריריים למדי וענן שחור כיסה הכל. במקביל קיבלנו תמונות של שלג מרמת הגולן וחשנו צביטות בלב. מסתבר שתל אביב היא בועה גם מבחינת מזג האויר – בכל הארץ גשם ושלג, וכאן השמש זורחת וצוחקת על כך שבוטל יום מדהים

הטיול שחוויתי היום היה מטורף. פגשתי אנשים צעירים ומבוגרים מכל צבעי הקשת הישראלית: שמאלנים, ימנים, דתיים וחילונים. היו לי שיחות מעניינות על פוליטיקה והיסטוריה, על הזכות שלנו על הארץ הזאת ועל מה כל כך מיוחד בה. אני באמת חושב שחוויות כאלו הן משהו שחווים רק כאן במדינתנו היפה עם האנשים המיוחדים שבה. והכי חשוב זה

בשבת התארחנו בבית ספר שדה הר גילה (תודה לחברה להגנת הטבע על הארוח!) ונהנינו מהנוף ומההיסטוריה המעניינת של המקום. ההליכה ביום שישי בוטלה עקב מזג האויר הסוער והקפוא, ואנחנו – חבורת “כל השביל” – בילינו במנוחה והתארגנות. את כניסת השבת ציינו בקבלת שבת משותפת ובארוחת שישי מפנקת. אחרי הארוחה בילינו יחדיו, והיה כל-כך כיף, שהיו

אז היום הגענו סוף סוף לירושלים.והיה קר. מאוד קר.סיירנו בעמק הצבאים, המשכנו לרחובותיה היפים של בירתנו והגענו לבית הספר הרטמן, שם למדנו על נתינה מכל הלב וחינוך שבונה חברה שטוב לחיות בה.למדנו שכדי להתנדב צריך לעבוד מסודר, ואין לנו את זה. בכלל. הגעגוע לירושלים נמצא בי תמיד, ומתחיל מיד כשאני יוצא ממנה. יום קצר בעיר

כל שנה אני חוזר לבקר במסע המיוחד של ‘נפגשים בשביל ישראל’. לא פעם שואלים אותי מדוע אני חוזר לבקר, כבר 14 שנים פחות או יותר. בעיניי מתקיים במסע מפגש באמת מיוחד, המשלב בתוכו את נופיה המיוחדים של ארצנו, ההון האנושי של החברה הישראלית שמגיעים ומטיילים בשביל, השיח שנרקם בין אנשים שונים עם תפיסות שונות ומרקעים

היום, כבכל יום, צעדנו לאורכו של חבל ארץ ישראלי יפיפה. ראינו מגוון רב של צמחים ופרחים במגוון צבעי הקשת. הלכנו בשדות, בגשם, בבוץ, וכפעילות אקסטרים אף חצינו כביש. כמיטב המסורת עצרנו בדרך כדי לצרוך מזון, וחלקנו אף סיימו עם התודה המסורתית לבורא עולם. דיברנו רבות על נושאים הקשורים בחברה שלנו, והתווכחנו בסה”כ בצורה מכובדת. וכיאה

״נפגשים בשביל ישראל״ – מסע שהוא חוויה נפלאה. אפשרות להכיר את הארץ המדהימה שלנו דרך הרגליים ודרך אנשים מכל קצוות הארץ שבאים להזדהות עם הרעיון שמאחורי המסע, להקשיב ולקיים שיח חברתי על כל מיני נושאים שנוגעים בכל אחד מאיתנו כאזרחי/ות המדינה. צילמתי את התמונה הזו כי היא הביאה אותי לחשוב על דברים חשובים: מצד שמאל