ציונות

שבוע למידה על הסכסוך ישראלי-פלסטיני במכינה קדם צבאית אמור להיות עוד חלק קטן מתוכנית הלמידה אבל בזמן העכשווי של התקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה זה מקבל משמעות אחרת. היה לי לא פשוט לדבר על כל העיניין הזה כי זה מצב רגיש ומתסיס אבל זה דווקא השבוע הכי משמעותי שהיה לי במהלך המכינה. היו הרצאות רבות,

הגר חרש וראם גמליאלי עושים שנת שירות בנשר, ורוצים לספר קצת על העשייה כקומונה בעיר בחודש האחרון. בשבעה באוקטובר פרצה המלחמה. בשל החוסר-וודאות הגדול והלחץ המשותף, הוחלט לשחרר אותנו לבתים. למרות כל המצב, כל יום נפתח בזום על מנת לשמור על הכוח הקבוצתי שלנו יחד. דיברנו, שיתפנו, הקשבנו ולמדנו. באותו שבוע התבשרנו שנוגה וייס מבארי,

חשיבות הטקס לזכרו של יצחק רבין היא חלק מהאחריות של כל אחד מאיתנו. אנו כחניכי מכינת רבין פועלים בשאיפה על מנת לממש את מורשתו: דרכו וגישתו בנוגע לשלום, אופן מנהיגותו והאכפתיות שלו, מובילים אותנו בדרך החיים במכינה, בהיבטים שונים – ביניהם חיי הקבוצה, אופן המנהיגות האישית ולקיחת האחריות. בימים כאלה של שבר, המקום שלנו לקחת

אורי ינאי ותמר קאופמן משלוחת חיפה במכינת רבין מספרים: המלחמה תפסה אותנו כשאנחנו מתכוננים ליום האחרון שלנו בעבודה בשכר בתל אביב וקמים לצלילי אזעקה ב-6:30 בבוקר. חזרנו לבית השני שלנו בחיפה, והגענו עם חור בלב מהמצב, והרבה לחצים ואי-וודאות מהקריאה הבלתי פוסקת של החדשות ועדכוני פיקוד העורף. כך המשיכו להם היומיים הבאים, בלי ידיעה לאן

בוגרות ובוגרי תשעה מחזורים של שנת שירות בניר עוז כותבים לאנשי הקיבוץ היקרים להם: קהילת ניר עוז היקרה, קהילה שהייתה לנו בית למשך שנה שלמה, וגם בשנים שאחריה. לכל אחד מאיתנו היו חוויות מדהימות ובלתי רגילות, מסוג החוויות שעליהם אתה מספר לנכדים שלך בזיכרון נוסטלגי של נעורים בין ילדות לטירונות. אנחנו רוצים להביע את תנחומינו

ליאור סלע, סגן ראש מכינת רבין ורכז הבוגרים.ות שלה, כותב לבוגרים: אני כבר 4 ימים מגוייס. את חלקכם פגשתי בין הכלים, עברתי ליד היישובים של חלקכם וחיבקתי אתכם בלבבי. אני רואה את ממדי ההרס והאסון את התמונות הנוראיות מעזה, לא יכול להימנע ממחשבות על הילדים שלי שלמזלי נמצאים בבית עם אמא שתחבק אותם חזק ובא

זו השנה השלישית שבמכינה החצי-שנתית רעות מתקיים תהליך חינוכי-יצירתי שבו המכינאים.ות מראיינים את הסבים והסבות שלהם, מתוודעים לסיפור חייהם, וכותבים סיפור משלהם בהשראת הסיפור המקורי. תוצרי התהליך הזה מוצגים בספר "סיפורי סבתא". הנה דוגמה אחת מתוך הספר של מחזור ה': קוראים לי שרה פרתי. סבא שלי, ששמו הוא הקטור פרתי, נולד ב-9 באוגוסט 1941 בתוניס,

ברל כצנלסון לימד אותנו, שמחנכים לא יכולים לטייח את הסדקים בהשקפת העולם שלהם: "בני אדם ראו את מיטב האידיאלים האנושיים – תמצית תרבות הדורות – מנופצים ומחוללים. האומנם לא נהיה נבוכים?" ('בזכות המבוכה ובגנות הטיח', 1940). במרכז התפיסה החינוכית בתוכנית שנה ב' – תכנית ההמשך לבוגרי מכינות – קיימת תביעה להגשמה, כממשיכי הדרך בשרשרת החלוצית,

אחרי 25 שנה במכינת רבין (מהן כ-15 בראשה), בארגון החלוץ-המדרשה באורנים ובמועצת המכינות, דני זמיר יוצא לדרך חדשה כמנכ"ל בית יגאל אלון ונפרד מאיתנו (נקווה שרק חלקית…). זו הזדמנות מעולה להגיד תודה ולספר קצת על מפעלו של האדם הבלתי-נלאה הזה. לפני 19 שנים, עם שיער ארוך ורצון עז לבלוע את העולם, זכיתי להיות חלק מחבורה

שלושה שבועות מתחילת השנה במכינת רבין, רגע לפני יום כיפור, זה זמן מתאים לצאת לסידרת גיבוש. שני לילות ושני ימים של טיול רגלי בצפון, בשלושה נתיבים נפרדים, שנפגשים בסופם:שלוחת חיפה: משדה אליעזר דרך נחל דישון ונחל צבעון אל הר מירוןשלוחת אדמית: מאבירים דרך חורפש ונחל נריה אל הר מירוןשלוחת מזרע: מצפת דרך נחל עמוד אל

כמה קשה לדבר היום עם צעירים על ציונות. כשפותחים את אתרי החדשות ואמצעי התקשורת השונים, נחשפים לפרובוקציות, קיצוניוּת, שיח של קצוות והפרדה. קשה לראות בעיני רוחנו מה הנתיב הנכון, מהי הדרך, מהי הציונות. כך כתב אמיר גוטפרוינד בספרו "העולם, קצת אחר כך": "כמה קלה היתה הציונות כשכל כולה היתה כיסופים לציון. בכל מקומות הגלות, בפולין