בחלוף שלוש שנים מאז שמחת תורה תשפ"ד, השבעה באוקטובר 23', כאשר מציאות חיינו עודנה רועדת, נעצור ונייחד זמן להתכנסות קהילתית הנותנת מקום בטוח לכאב ולאובדן, מקום בו נרגיש את היחד הקהילתי בתוך האבל והזיכרון, הגבורה שהייתה והתקווה שעוֹֹדֶֶנָּה.
להתכנסות שני חלקים (בהשראת שִׁירָָהּּ של רחל חלפי):
"ללוּש חושך"ְ – בו ניתן מקום לשכול ולאובדן, לכאב ולהרס.
"לברוא קול" – מתוך החושך, ניתן מקום לכוחות החיים, נשמיע קול של נחמה, ריפוי, בנייה ותקווה.
