ט’ באב ואחדות ישראלית

השבעת ממשלת השינוי בכנסת

השבעת ממשלת השינוי בכנסת. צילום: יוסי זמיר. מתוך שתיל סטוק

בימים שלפני ט’ באב אנחנו מרבים להלקות את החברה הישראלית ב”שנאת חינם”, בחוסר צדק וחמלה. כל המערכות נידונות ברותחין – התקשורת, גופי הממשלה וההנהגה למיניהן. קראתי באחד מעיתוני השבת על מורה ששאל את תלמידיו מה דעתם שהתקשורת, במקום לשקף את כל הרוע, תשקף את הדברים הטובים שמתרחשים בחברה. התשובה הייתה חד-משמעית: “זה יהיה מאד משעמם”. ברור שהתקשורת, בהגדרתה כ”כלב השמירה של הדמוקרטיה”, מחויבת להאיר את הפינות האפלות כדי שנוכל לנקותן. אבל מה משעמם בגילוי של מעשים טובים המתרחשים (כל הזמן!) בחיינו?

כל מי שהתנסה ואפילו פעם אחת בנתינת חינם, בהעלאת חיוך של שמחה ותודה על פני מישהו, יודע שזו תחושה מדהימה של אושר. כמובן שאת האשמה בקלקול המידות, בדרדור החברה שלנו למקומות קשים, אי אפשר לתלות רק בתקשורת. ברור שלאורך שנות המדינה נוצרו רבדים של הדרה, השפלה, מחסור בתקציבי חינוך, בריאות, דיור ועוד. מכאן שהממסד, ההנהגה או הממשלה הם הכתובת לבוא איתה חשבון, אבל גם זה לא מדויק.

הפטרת שבת חזון, פרק א’ בישעיהו, מסתיימת במילים “צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה”. צִיּוֹן – המדינה (ללא קשר לביקורת שיכולה וצריכה להיות על הנהגתה) – אינה יכולה לנהל את עצמה ללא חוק ומשפט, גם אם לעתים הוא פוגע. שָׁבֶיהָ – אנחנו: היחידים, הקהילות והשבטים שמרכיבים את ציון – אנחנו אלו האמורים לפעול מתוך צדקה, חמלה וחסד.

באחד מנאומיו טען הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, כי החברה הישראלית מורכבת מארבעה שבטים: חילונים, דתיים, חרדים וערבים. אם לארץ ישראל נכנסו שנים-עשר שבטים, הרי היום אנחנו מונים עשרות (אם לא מאות) קהילות, עדות, מגזרים וקבוצות, שהקשר ביניהם רופף או לא קיים במקרה ה”טוב”, ושמקיימים קשר של שנאה והדרה במקרה הרע. השאלה הבוערת לטעמי היא איך לאחד מעט את השבטים שנוצרו. איחוד ולא אחידות. איך להשיב את הצדקה החמלה והחסד לאורחות חיינו, כך שמקרה של מישהו שסייע/ה עזר/ה לאדם אחר לא יהוה כותרת בעיתון בגלל חריגותו.

איך להפוך את החברה הישראלית לטובה יותר? התשובה, לדעתי, טמונה קודם כל בשיח. השיח האמיתי, הפוגש את האחר במבט עיניים ומאפשר דיאלוג, הוא התנאי לכל שינוי חברתי. לא פשוט לצאת מהבועה האישית-החברתית. קל לנו לנהל דיאלוג עם הדומים לנו, ואת חובת הצדקה למלא בתרומה כספית קטנה, גדולה, או אחרת מסוגה. ככל שנרבה לצאת מאזור הנוחות האישי, לפגוש את השונים מאתנו בדעות, באמונות, באורחות וסגנונות חיים ולנהל איתם שיח כן ואמתי – כך נאפשר גם פעילות משותפת שתשפיע על חיינו, על ההנהגה והתקשורת ונקרב את חזון ישעיהו – “צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה”.

רעיה אפנר, ראשת “נפגשים בשביל ישראל”

דילוג לתוכן