חוויה של קיץ ייחודי

ברל כצנלסון אמר “הנוער רשאי להעז ולשאול שאלות, יש לו רשות לבקש לעצמו נתיבות חדשות אשר לא ידעון הדורות הקודמים”.
באתי לזרעי קיץ כמו עוף מוזר. לא נוער בהכרח, שהרי נער הוא נער עד גיל 18 אז נהיה מבוגר, אבל יחד עם זאת, אני עדיין לא מרגישה מבוגרת. עוד לא התחלתי את החיים שלי.

באתי לזרעי קיץ בשביל לקחת את האמרה של כצנלסון ולומר: אין לי רק את הרשות, אלא עכשיו יש לי את החובה להעז ולשאול שאלות. יש לי את החובה לחפש לעצמי דרך חדשה שהדור הקודם לא הלך בה.

החודש בתכנית נתן לי את הכלים כדי להתחיל לממש את החובה הזאת: למדתי על החברה הישראלית, על כלכלה, פוליטיקה. למדתי על הסכסוך היהודי ערבי, על מגדר, על מה אני יכולה לתת ולעשות. שמעתי מאנשים רבים ושונים על העשייה שלהם בחיים וקיבלתי השראה. קיבלתי ביטוי והגדרה להרבה מחשבות שהיו לי ולא ידעתי להצביע למה.

הסוד הוא בקבוצה

אבל המסגרת הלימודית לא הייתה הכל ואפילו לא הרוב אלא המסגרת החברתית. פתאום הגעתי למקום שיש בו עוד 50 אנשים שרוצים לדבר ולשמוע, כל אחד שבא מהמקום שלו ועם האמרה שלו. למדתי להכיר 50 אנשים דרך חברותות, שיעורי בחירה, שיחות על שולחן הארוחה או ישיבה בזולה. קיבלתי כלים לא רק מהמדריכים או מהמרצים אלא גם מהאנשים שהיו איתי.

לא תכננתי לבלות את הקיץ כאן באורנים, רציתי לטוס לחו”ל לעשות את הטיול הגדול, רציתי להדריך במחנה קיץ, רציתי לעבוד או אפילו רק לנוח. אבל החיים ממשיכים וככה קרה שהגעתי לכאן – ועם הכל, איזה כיף שככה ביליתי את הקיץ שלי. לא הייתי רוצה להחליף את החוויה הייחודית הזו בעד שום חוויה אחרת.
תודה לאנשים שמאחורי הקלעים ותודה לאנשים שאיתי, בואו נעז לבנות את הדרך החדשה שלנו ביחד.

הילי לוי, בוגרת מחזור י’