מאז השבעה באוקטובר נשאלת השאלה, איך נציין את שמחת תורה? אילו הקפות נקיים? איך ניתן לעצב ולקושי מקום וכמה שמחה נוכל לשלב? השאלות האלה עוררו דיונים רבים והצעות שונות. אני מבקשת להציע הצעה המתבססת על הפטרת שמיני עצרת והפטרת שמחת תורה.
מאז הובא המנהג הבבלי לישראל, נדחק שמיני עצרת וכמעט שאינו נחגג. יש אזכורים לתפילותיו במהלך שמחת תורה אך כבר אין לו מעמד משלו, בשונה מקהילות היהודים בחו"ל אשר נוהגות לציין את שמיני עצרת ביום השמיני של סוכות, ולמחרת ביום-טוב שני של גלויות את שמחת תורה (כ"ג בתשרי).
הפטרת שמיני עצרת – חנוכת המקדש
ההפטרה של שמיני עצרת (מלכים א' ח, נ"ד-ס"ו) מתארת את מעמד סיום חנוכת המקדש, ובתוכו את תפילת שלמה: "וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל ה' אֵ֛ת כׇּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח ה' מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם", את ברכתו לעם: "וַיַּעֲמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כׇּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃ בָּר֣וּךְ ה' אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ…", ולבסוף את שילוח העם חזרה לביתו: "בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאׇהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כׇּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ".
מהפסוקים הללו קל מאוד לדמיין את שלמה פורש את ידיו ומברך את העם. אך המילים "נתן מנוחה" לכדו את עיני. הרי זו בחירה מעניינת לפתוח כך ברכה בסיום של תפילה. מתיאור התקופה ניתן להבין כי הימים הם ימי שלום (לפחות על-פי ספר מלכים): ”וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע – כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה” (מלכים א' ה, ה). רק עתה סיימו לבנות את בית המקדש, מפעל בניה עצום, וברקע ידוע לנו על יחסים נרחבים עם מדינות האזור, כך שנראה כי אין תקופה טובה יותר ליהודה וישראל מתקופה זו. ולכן הבחירה של שלמה לומר 'מנוחה' מתארת היטב את המעמד הנפשי והמדיני בעת הזו.
הפטרת שמחת תורה – הכניסה אל הארץ
המנהג הבבלי בשמחת תורה, שכנראה הובא לישראל בימי הביניים, הוא לחגוג את סיום קריאת התורה כולה. יש במנהג סיום התורה וחזרה אל ההתחלה מעין פעולה לא ציוֹנית, כי דווקא רגע לפני הכניסה לארץ ישראל אנו מתבקשים לחזור אחורה אל הבראשית, ובעצם לא להגיע אף פעם בקריאת התורה אל הארץ המובטחת. כדי לא להשאיר אותנו עם חצי תאוותנו בידינו, ההפטרה של שמחת תורה, הלקוחה מספר יהושע פרק א', מייצרת ההמשכיות: הכניסה לארץ ישראל. ההפטרה מדגישה את הצורך בלימוד התורה (ובכך גם מתקפת את שמחת תורה): "לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה", אך מבהירה כי ההבטחה תקוים, מעודדת את יהושע לצאת אל דרכו המאתגרת ומסתיימת במשפט: "הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ".
שתי ההפטרות מתארות תקופות שונות ומנהיגים שונים. הטקסט בספר יהושע נאמר למנהיג הצבאי למנהיג שאחראי על המלחמה המתקרבת ומחזקת אותו לקראת השליחות המאתגרת. ולעומתו, הטקסט בספר מלכים מתאר את שלמה, איש הבריתות וההסכמים, אשר משלח את עמו איש איש לביתו עם סיום חנוכת המזבח, לתקופה של מנוחה ושלום.
אני מבקשת להציע, כי השנה בישראל, ביום שמחת תורה, נחרוג מעט מהמנהג הבבלי הקורא את ההפטרה מספר יהושע ונקרא במקומה או בנוסף את ההפטרה מספר מלכים, הפטרת שמיני עצרת. שתי אפשרויות להצעה זו:
אפשרות אחת היא לקרוא את הפטרת שמיני עצרת במקום הפטרת שמחת תורה, כדי להנכיח את הכמיהה למנוחה וסדר ולחזרת הא.נשים לביתם. אחרי שנה של מלחמה קשה, שחוסר הוודאות בה רב, נראה מציאות אחרת הנוסכת תקווה.
האפשרות השניה היא לקרוא את הפטרת שמיני עצרת בנוסף להפטרת שמחת תורה. הצעה זו היא חידוש של מנהג שהיה קיים בימי הביניים לקרוא את שתי ההפטרות. לצד הקריאה של חזק ואמץ בתקופה קשה זו, ובהבנה כי יתכן שהמלחמה תימשך עוד זמן מה, תונח גם הקריאה למנוחה ולמציאות אחרת. השילוב של שתי ההפטרות ינכיח את המתח בין המשך המלחמה ובין התקווה לסיומה.
כך או כך, שינוי המנהג בקריאת ההפטרה יאפשר לנו במעמד קריאת התורה לומר בלי מילים לציבור שלנו כי השנה הדברים הם אחרים.
אילנה עב"ו-גולן, ראש תחום חינוך