הסיגד בישראל: בין חלום למציאות

חג הסיגד

צילום: יהודית גרעין-כל

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה’ עַל אַדְמַת נֵכָר?
(תהילים קלז, א-ד)

היום, כ”ט בחשוון, מציינת עדת יוצאי אתיופיה בארץ את חג הסיגד – חג שכולו תפילות ותחינות מאלוהים – ביניהן התחינה החשובה מכול: החזירנו לארץ ישראל. פירוש השם סיגד הוא סגידה, וזהו לא השם היחיד של החג: הוא נקרא גם מֶהֶללַה (תחינה) ועמתה סו (יום הקיבוץ, על שם קיבוץ הקהילה מכל רחבי אתיופיה, וכאן, מרחבי הארץ).

יהודי אתיופיה לא ישבו על נהרות בבל. למעשה הם ישבו יותר קרוב לנהר הנילוס הכחול. אך הכמיהה להגיע לארץ ישראל, לירושלים הקדושה, אל ציון, לא פסחה עליהם בין כל קהילות ישראל. הם זכו להגשימה רק במאה העשרים; חלקם עדיין לא.

באתיופיה היה נהוג לעלות בלבוש לבן, בשיירה ארוכה, אל הר גבוה. בהגיע השיירה לראש ההר החלו הכוהנים לשאת תפילות מיוחדות לחג, שכללו קריאה לתשובה ולעלייה לארץ ישראל. אלה מנהגים אחרים מאשר בארץ, כמובן. כאן אפשר לחגוג את החג בירושלים עצמה: ביום החג מתאספים רבים מהעדה האתיופית בטיילת ארמון הנציב, ממנה אפשר להשקיף על העיר העתיקה, כאשר כולם לבושים לבן לציון החג וההיטהרות. יוצאי אתיופיה הגיעו לנחלה, אך טרם למנוחה. גם כיום הם מתמודדים עם אפליה וגזענות.

את החג ציינו בשיחה ולימוד עם הפעיל החברתי אבי ילאו. “זה לא באמת חג של אתיופים. זה יום יהודי שמקורותיו בתקופת שיבת ציון. בדיוק 50 יום אחרי יום כיפור, שהוקדש לחשבון נפש אישי, בא הסיגד לחשבון נפש קולקטיבי”, אמר. “יש מתח בין החלום הגדול של הסיגד לבין המציאות בישראל”.

אבי ילאו בשיחה על הסיגד

אבי ילאו בהרצאה על הסיגד והשתלבותם של יוצאי אתיופיה בישראל

אולי זהו המסר הגדול שהחברה הישראלית צריכה לקחת מהסיגד: הבחירה המודעת להחזיק בכמיהה – לא מתוך התעלמות מההגשמה של חלק מהחלומות, אלא מתוך הבנה עמוקה שהיעד הנכסף הוא לא רק מקום פיזי או נקודת זמן, אלא אידיאל שיש להמשיך לפעול כדי להגשימו יום-יום ושנה-שנה.

“יש אנשים שאינם מבינים אותנו כראוי, וסבורים כי מטרת מאמצינו היא לשוב לארצנו. האידיאל שלנו הולך הלאה מזה; האידיאל שלנו הוא חזון האמת הנצחית הגדולה; הוא אידיאל שהולך תמיד קדימה; הוא אידיאל שאין לו סוף” (מתוך “הציונות – אידיאל שאין לו סוף”, בנימין זאב הרצל).

חג שמח, ושכל תפילותינו למדינה ראויה ייענו במהרה בימינו.
בבניין ציון – היא מדינת ישראל – ננוחם.

אהבת? אפשר לשתף בקלות

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב telegram
Telegram
דילוג לתוכן