כשפתחנו את שנת השירות של מחזור תשפ”ד היה זה רגע מרגש במיוחד, רגע סמלי שמציין את תחילתה של דרך חדשה – דרך מפתיעה, מלאה חוויות ואתגרים, התמודדויות והצלחות, חברויות חדשות, למידה והתעצבות, נתינה וקבלה. שאלנו את השינשינים והשינשיניות: מי מתרגש? רובם לא הרימו יד, אולי מחוסר נוחות, אולי מההלם של ההתחלה..
זה טבעי. הם עלו באותו רגע על כיסא של רכבת הרים מטורפת, החגורה מתהדקת על המושב, ומיליון מחשבות רצות וצצות, חששות שאלות פחדים ותהיות – לאן נכנסתי? ואיך יהיה לי? מה אוכל? ואיך אשן? ומה אעשה אם אתגעגע או לא אמצא את עצמי… ואנחנו מתרגשות לא פחות מהם.
אנחנו מתרגשות מהצוות המופלא שבחר בחירה לא מובנת מאליה: לאנשים צעירים לבחור בחינוך, לבחור בעבודה קשה, מאתגרת, לפעמים מתסכלת; לבחור בערכים, באידאלים; לבחור בַּסיפוק של לראות את השינשינים גדלים, מתפתחים, מגלים עולמות, מעצבים תפיסת עולם, בסיפוק שמגיע רק מהידיעה שמשהו ממה שעשינו או אמרנו לאורך הדרך גרם לשינוי. למרות שיש מקצועות אחרים שאפשר להרוויח יותר, למרות משרות נוחות יותר, הם בחרו להיות כאן.
אנחנו מתרגשות מהשינשינים והשינשיניות, מכל אחד ואחת, שבחרו, במודע או שלא, לעלות על דרך שלא רבים מבני גילם בוחרים בה, להעמיק ברעיונות גדולים, להעשיר את הידע ואת נושאי העניין; שבחרו בחיי קבוצה, בהתמודדות עם אחרים מהם, בהתמודדות עם עצמם מחוץ לאזור הנוחות, בתקשורת אינטימית, באתגרים, ובמשפחה לחיים.
עבור חלקם של המשתתפים זו שנה משמעותית בחיים, שתיזכר לתמיד, ועבור חלקם זו ממש תחילתו של “התלם הארוך”, ואנו עדות למקום שבו הוא מתחיל, ומתרגשות לדמיין לאן ימשיך.
אהרון דוד גורדון אמר: “החינוך הוא הדרך, האדם – המטרה”, ובשנה הזו החינוך הוא הדרך שלנו, והשינשינים.ות הם תמיד עבורנו המטרה היחידה.
ברוכים הבאים והבאות למשפחת החלוץ!
עמית טלבי ואורלי ברזל, צוות שנת השירות