הדרך העדינה אל השבת

קבלת שבת של תנועת הבוגרים בחוף הים

קבלת שבת על חוף הים

הדרך אל השבת הישראלית היא דרך עדינה. היא מבקשת מאיתנו עיניים טובות על מסורת בת אלפיים שנה, היא מבקשת מאיתנו להיות שותפים.ות ויוצרים.ות. היא דורשת מאיתנו דיוק והקשבה פנימה, וממש באותה הנשימה היא מזמינה להיות בקשר עמוק עם שרשרת הדורות, עם האבות והאימהות שלנו, עם הסבתות והסבים שלנו ועם הילדים שלנו וילדיהם.

אבקש לסמן שני רגעים אהובים עלי במיוחד בתוך קבלת השבת שאני נוהגת לעשות בשנים האחרונות.

זו כבר מסורת לשיר את השיר “הלך נפש” בקבלות השבת שלנו. השיר מתאר התכתבות בין א”ד גורדון לרחל. רחל נמצאת בצרפת כדי ללמוד אגרונומיה, ולהביא את הידע הזה לחלוצים. היא כותבת לגורדון על תחושת הבדידות והחושך: “סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת / מֶרְחָב אִלֵּם; הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,/ שְׁבִילִי שׁוֹמֵם…”, וגורדון עונה ומעודד אותה להמשיך לצעוד בזה השביל: “לְכִי, לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ – עָלֹה תַעֲלִי / אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,/ אַל יֹאמַר: עֲלִי, עֲלִי!… וְהִנֵּה אַתְ אֵינֵךְ בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם.”

חבר שהגיע פעם לקבלת השבת שאל אותי למה אנחנו שרים את השיר הזה בקבלת השבת. עניתי לו שיש שתי סיבות: 1) זו המסורת של “החלוץ” 2) כי אני מרגישה שרחל מדברת קצת מתחושות הקושי שלי, וגורדון מעודד אותי להמשיך ומזכיר לי שאיני לבד. עבורי היצירה התרבותית היא שליחות. היא יוצרת חיבורים בין אנשים ובין דורות. והיא חלק ממרחב שלם שמזמין את כולנו למצוא חיים שיש בהם שליחות, דרך ושותפים.ות.

“לכה דודי” הוא השיא של קבלת השבת, בכל זרם ובכל מקום. הוא הרגע שבו שבת המלכה ממש נכנסת בדלת, עולה בשער של הבית הקהילתי של שכונת הדר בחיפה ברחוב טבריה 15, או על גג הבניין של קהילת “כרמל” בחיפה, ברחוב נורדאו 6.

אני אוהבת שאפשר לשיר את הפיוט הזה באינספור לחנים מן המזרח ומן המערב, עם לחנים של שירים ישראליים ואפילו עם “הללויה” של לאונרד כהן. זה רגע שמחזיק עבורי את התחושה שהשבת באה, את העבר ואת האפשרות גם לעתיד.

בהתחלה, כששרנו את “לכה דודי” בקבלות השבת בהדר בחיפה, היינו רק יושבים, הייתי “נותנת למילים לעשות בי” כמו שיונה וולך כותבת, מסכימה למנגינה לחולל בי. עם הזמן התגברנו על המבוכה ואנחנו קמים לקראת השבת בבית האחרון של הפיוט, כפי שנהוג בבתי הכנסת המסורתיים, ולפעמים גם רוקדים איתה, ואיתנו. לפעמים אני צריכה אומץ ללכת עם מסורת אבותיי ואימותיי, אני צריכה להיזכר, ולפעמים ממש ללמוד את זה מחדש, למצוא את זה בתוך הגוף שלי. אני מזמינה אתכם למצוא את מסורת האבות והאימהות שלכם.ן ולהרשות לה להיות נוכחת בחייכם.

לכו לכם בשבילכם. מיצאו את השבת שלכם, בדרך עדינה שתוהה ולפעמים טועה. צעדו בדרך.
בברכת שבת של שלום – בין כל החלקים, הזמנים והמסורות

נעמי עיואן קרן מקהילת “כרמל”, בוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית

הדברים נכתבו בסידור קבלת-שבת של תכניות המדרשה-החלוץ בעריכתה של נעמי עיואן קרן, שיצא לאחרונה

דילוג לתוכן