חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תנו כבוד: רחל כהן-כגן

רחל כהן-כגן חותמת על מגילת העצמאות, 1948

רחל כהן-כגן חותמת על מגילת העצמאות, 1948

19 בפברואר הוא יום ההולדת של רחל כהן-כגן. אם השם הזה לא אומר לכם יותר מדי – אל תזוזו באי נוחות בכיסא. היא לא זכתה למקום של כבוד בסיפור הישראלי והציוני, ובדיוק את זה באנו לנסות לתקן. בכל זאת, מדובר באחת הפעילות הפמיניסטיות הראשונות בפוליטיקה הישראלית, הרבה לפני שולמית אלוני ומרב מיכאלי.

אז מי את, רחל כהן-כגן?

שתי נשים בלבד היו בקרב 37 החותמים על מגילת העצמאות. אחת – ניחשתם נכון – גולדה מאיר (אז עדיין מאירסון), לימים ראשת הממשלה הראשונה, ובינתיים היחידה בישראל. רחל כהן-כגן הייתה השנייה, והיא הייתה גם הפמיניסטית מביניהן. רחל עלתה לארץ מאודסה אחרי מלחמת העולם הראשונה, התגוררה בירושלים והייתה חברה ב”הסתדרות הנשים העבריות”, ארגון שסופח לתנועת ויצ”ו. היא הייתה פעילה פוליטית מיום הגעתה לארץ. הייתה חברת עיריית חיפה ומחזיקת תיק החינוך בה, והחליפה את הנרייטה סאלד כחברת הוועד הלאומי, מה שהביא אותה להיות מהחותמים על מגילת העצמאות ולכהן כחברה במועצת המדינה הזמנית.

כהן-כגן נבחרה לכנסת הראשונה כנציגה היחידה מרשימת ויצ”ו, ופעלה בכנסת לקידום שוויון לנשים: החרפת הענישה על אלימות של גברים בתוך המשפחה, פתרון למסורבות גט, שירות נשים בצה”ל כולל פתיחת תפקידי הלוחמה, והגדלת הייצוג הנשי בכנסת. היא חזרה לסיבוב נוסף בפרלמנט הישראלי כחברת הכנסת החמישית מטעם המפלגה הליברלית. בשנת 1951 הציעה את “חוק המשפחה ושוויון האישה” שטורפד בידי נציגי המפלגות הדתיות והוביל לנוסח ממשלתי מרוכך. על הצעות החוק של כהן-כגן התבססו חוקים מאוחרים יותר, דוגמת “חוק דיני קניין משותף”.

אחת הפעולות המשמעותיות שכהן-כגן הייתה שותפה בהן התרחשה מחוץ לכנסת, והיא הקמת מוסדות ‘טיפת חלב’, שהחלו להיפתח ברחבי הארץ כבר בשנות ה-20. המרכזים סיפקו בתחילה חלב לתינוקות כדי למשוך אמהות ולשפר את תזונת הילדים, ומכאן שמם. בהמשך הם הוסיפו שירותים רבים לאמהות צעירות ולתינוקותיהן, דוגמת חיסונים, ייעוץ בנושאי תזונה, הנקה ושינה, בדיקות התפתחות ועוד. ‘טיפת חלב’ נמנית בין מוסדות הרווחה הרבים שנפתחו בארץ ישראל עוד בתקופת המנדט, והייתה מאבני היסוד של מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל הצעירה.

הנושאים שכהן-כגן פעלה לקדם רלוונטיים במידה רבה מאוד גם היום, ויכולים להיות בסיס למצע של כל מפלגה שתרצה לקדם אג’נדה פמיניסטית. אך ההיעדרות של רחל כהן-כגן כדמות מהקאנון הפמיניסטי הישראלי היא שאלה גדולה שדורשת מחקר מעמיק. איך ומדוע אישה כמותה, בעלת הישגים רבים בזירה החברתית, הפוליטית והציבורית, לא זכתה למקום של כבוד? אולי דווקא העובדה שבמידה רבה היא ‘הקדימה את זמנה’, לא איפשרה לה להיות חלק מהרפרטואר הפמיניסטי הישראלי שהתעבה בעשרות השנים האחרונות. במהלך ההיסטוריה תנועות רבות, גם אלו הפמיניסטיות, חזרו לעבר כדי למצוא דמויות להשראה. אולי גם הפמיניזם הישראלי יכול להשיב את כהן-כגן מארכיון הכנסת למרכז העניינים.

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
שם פרטי*
שם משפחה*
דוא"ל*
דילוג לתוכן