בשנתיים האחרונות גרתי בירושלים. כיכר ציון שבמרכז העיר לא נחרתה בזיכרוני כמקום מעניין. בשבילי היא הייתה בעיקר הכיכר שקרובה לתחנת הרכבת הקלה, למשביר ולכמה מסעדות שוות. הייתי צריכה שיסבו את תשומת ליבי לכך ששם, ממש בלב הכיכר וצופה עליה, עומדת המרפסת ממנה השקיף יושב ראש האופוזיציה אז, ולאחר מכן שנים ארוכות ראש הממשלה, ונופף למעריציו כשהם קורעים תמונות של ראש הממשלה יצחק רבין.
זמן קצר לאחר מכן נוכחנו ש”ארצי שינתה את פניה”, ולא פחות כואב, גם ראינו לאן יכולה להגיע עצימת עיניים וקהות חושים, וכמה גבולות חברתיים וערכיים נחצו וטושטשו.
ההסתה לא פסקה, אולי התגברה, אולי התרגלנו כבר. מדי יום חמישי, עד היום, מתאספות בכיכר ציון חבורות של נוער להב”ה, לבושים בחולצות של להב”ה ולעתים אפילו של כ”ך, ומחפשים לעשות צרות: מחפשים ערבים, מחפשים זוגות מעורבים, מחפשים זוגות להטב”קים, מחפשים נשים שהולכות בלבוש לא צנוע – וכל זה בחוצות העיר באחד המקומות המרכזיים בירושלים, מגובֶּה בלהט ההמון הכללי ששורר במדינה.
מאז קמה ממשלה חדשה. האסיפות לא פסקו, וימים יגידו אם תצליח הממשלה הזו לעצור אותן, לקרר את הלהט ולטמון בנו זרעים של שותפות במקום של שנאה.
ראש הממשלה יצחק רבין נרצח על ידי מתנקש בשלום בנובמבר 1995, לפני עשרים ושש שנים. מאז, אנחנו לא פסקנו מלנסות להמשיך את דרכו, דרך השלום והדמוקרטיה. בשנת 1997 קמה מכינת רבין, ואיתה גל של מכינות חילוניות שנפתחו בעקבות השבר. מאז גדלה המכינה והתפתחה, והיא פועלת היום בשלוש שלוחות. בצידה פועלות במדרשה-החלוץ תוכניות נוספות: עבודה מועדפת בחקלאות, שמשלבת לימודים בתחומים יהודיים וישראליים שונים; “זרעים של שותפות” שמפגישה צעירים יהודים וערבים בסמינר למיגור הגזענות, ועוד ועוד.
ביום הזכרון לרצח רבין אנחנו נזכרים ברצח, אבל יותר מזה אנחנו צריכים להסתכל על העתיד, כפי שנאמר “מה אנחנו עושים בשביל מדינה?”. זוהי משימתנו: לעורר, להזכיר ולא לוותר. מטרתנו היא לגדל ולחנך דור שיָרים שוב את דגלי השלום, השוויון והדמוקרטיה בחברה הישראלית. דרכנו – מאמץ עיקש ובלתי מתפשר, במאבקים גדולים ובמעשי היומיום, “עד שתפקח (שנפקח) את עיניה”.
אורי שפר, בוגרת מחזור ט”ו במכינת רבין, חברת קהילת ‘נחשון’