בשנת 2007 החליטו באיחוד האירופי לציין לראשונה את “יום הגנת הפרטיות”, בתאריך 28.1. מאז החלו מדינות רבות (כולל ישראל) לציין את המועד החדש. בישראל מצוין יום זה בעיקר על ידי פרסום מידע, המלצות ומדריכים לשמירה על הפרטיות, מטעם הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים. השנה, “לכבוד החג”, קיבלנו תחקיר מטלטל מבית ‘כלכליסט’ שדחף את השיחה על פרטיות בעולם האינטרנט והרשתות החברתיות לתוך החדשות.
התחקיר של תומר גנון מגלה כי משטרת ישראל השתמשה בטכנולוגיות ריגול של חברת NSO הישראלית כדי להאזין לשיחות ולצפות בהתכתבויות של אזרחים ישראלים רבים, ביניהם: ראשי מחאת הדגלים השחורים, ראשי עיר מכהנים, יעדים מודיעיניים, מקורבים לפוליטיקאי מכהן, עובדים בחברה ממשלתית ועוד. בעבור חלקנו, החשיפות המטלטלות הללו נשמעות כמו סיפורי בדיה דיסטופיים בנוסח “1984”. אבל האם באמת מדובר במראה שחורה וחריגה כל כך?
זו לא הפעם הראשונה השנה שענייני ריגול ומעקב אחרי אזרחים מתפרסמים בתקשורת. בקיץ האחרון פרסם ארגון אמנסטי דו”ח ביקורת חריף של מכון המחקר סיטיזן לאב (Citizen Lab), שגילה כי עשרות אלפי טלפונים של פוליטיקאים, מלכים ונשיאים ברחבי העולם נמצאים תחת ריגול בעזרת תוכנות מעקב. בעשרות מהם נמצאו עקבות תוכנת הריגול “פגסוס” של אותה חברת NSO. בנובמבר חשף הוושינגטון-פוסט שצה”ל מפעיל מערכות דיגיטליות בשם “זאב כחול” לזיהוי פנים של פלסטינים בשטחי הגדה המערבית, ובתקופת הקורונה תקנות לשעת חירום שאישרה הממשלה הסמיכו את השב”כ להשתמש באיכון טלפונים כדי לסייע במאבק בהתפשטות הקורונה. אם כך, נראה שהכל מסביבנו בסך הכל מוביל לאותו הכיוון.
נורות אזהרה רבות נדלקות כששומעים על פרשות כאלה וחושבים על היום שאחרי. העולם שלנו הופך משנה לשנה יותר ויותר דיגיטלי. כל המידע שלנו עובר למחשב, לפלאפון, ל’ענן’, ואין זה מפתיע בכלל שמארק צוקרברג ועולם ההיי-טק כבר מדברים על “מטאוורס” (Metaverse), יקום שבו האוואטרים שלנו ילכו לפגוש את המשפחה, יעבדו, ישחקו וייצרו, ובעצם יבלו את רוב חייהם בעולם תלת-מימדי וירטואלי. מתקשים לדמיין? זה הרגע לפתוח את הנטפליקס ולצפות ב”מראה שחורה”, Ready Player One ושאר דיסטופיות העולם הטכנולוגי שכבר מזמן הפכו לז’אנר פופולרי בדפי הספרים ובאולמות הקולנוע.
חשוב לזכור ולהזכיר, כי גם בימים אלה, כשכולנו מסתובבים עם מכשירי ריגול בכיס, זאת זכות יסוד הקבועה בחוק, שתישמר פרטיותנו.