כל צעיר וצעירה במדינה שחולמים לרכוש דירה היו צריכים לשמוע השבוע שני דברים דרמטיים. הראשון הוא ששר האוצר ליברמן אמר בוועידת “האנשים של המדינה” של ynet ו”ידיעות אחרונות”, כי משרד האוצר “יעשה הכל כדי שמחירי הדירות יעלו השנה רק ב-7%”, למרות שבעבר דיבר על צפי עלייה של 5-6%. כך או כך המסקנה היא אחת: חלום הדירה ימשיך להתרחק מאזרחי המדינה גם השנה. אבל לא הכל אבוד! במקביל לאמירה של ליברמן, נפתחה השבוע הרשמה להגרלה של אלפי יחידות דיור ברחבי הארץ במסגרת התוכניות השונות של שרי האוצר/שיכון שאמורות לסייע לציבור להתקרב להגשמת החלום המתרחק.
התוכניות האלו כנראה ישחקו לידיהם של לא מעט משפחות וזוגות במדינה, אבל אין ספק שהן רחוקות מלפתור את הבעיה מהיסוד. הן כדור הרגעה שיוגרל בקרב חלק מהזכאים, ולא טיפול שורש אמיתי. כדי לטפל באמת בבעיה, המדינה צריכה להשקיע סכומים הרבה יותר גדולים במנגנונים נוספים שיאפשרו ליותר אוכלוסיות לרכוש דירה במחיר סביר.
אחד הפתרונות (שלא מדובר מספיק) הוא הדיור הציבורי. ישנם מודלים שונים ומגוונים תחת הגדרה זו, אך התפיסה בכולם היא שהמדינה צריכה להתערב בשוק הנדל”ן ולבנות דיור נגיש לכולם, במחירים סבירים. לפי דו”ח של מכון אדוה, ישראל היא בין המדינות האחרונות באחוז הדיור הציבורי במדינה, ביחס למדינות אירופה וה-OECD. רק 2% מהשוק הוא דיור ציבורי, כשמתחתינו נמצאות רק לוקסמבורג, ספרד ויוון. בראש הרשימה מובילות מדינות עם 18, 19, 23 ואפילו 32 אחוזים של דיור ציבורי.
הרבה בעיות יש בדיור הציבורי בישראל, ועם כולן צריך להתמודד: דירות לא מאויישות ובנייה גדולה מחוץ לאזורי הביקוש, תורים אין-סופיים ובירוקרטיה מתישה למבקשים, מאות דירות לא ראויות למגורים, מבנים שמשמשים עמותות, ארגונים ומשרדי ממשלה במקום דיירים, והרשימה עוד ארוכה. אבל הבעיה המרכזית היא, שפשוט אין מספיק דירות. לשוק הנדל”ן, שרק הולך ומתנפח משנה לשנה, עם ביקוש בלתי נגמר שרק ימשיך לעלות, צריך מענה הרבה יותר מקיף ורחב. אחרת ה-7% של ליברמן יהפכו להיות ‘יעד שאפתני’, ולא מגמה שיש למגר ובעיה שיש לפתור.