מעטים הדברים שאנחנו הישראלים אוהבים להתלונן עליהם יותר מאשר על יוקר המחייה. החינוך, הבריאות, הדלק, המילקי – כל אחד מהם יכול לגרום להעלאת הטונים אפילו בארוחת-שישי הרגועה ביותר. בשבועות האחרונים אנו עדים לגל ענק של התייקרויות במשק: החשמל, הדלק, מוצרי מזון ומצרכים בסיסיים, היגיינה ועוד – בין אם זה משבר הקורונה, עליית מחירי הנפט או משבר שבבים במזרח, כל הדרכים מובילות להעלאת המחירים. הולכים וגוברים הקולות לחרם צרכנים. ארגונים חברתיים ואנשי תקשורת מנסים לסחוף את הציבור להחרים את מוצרי החברות שהודיעו על העלאת מחירים, כדי שיבהלו מהלחץ הציבורי הגדול ויודיעו על ביטול (או לפחות דחייה) של ההעלאה. הממשלה מצדה מרכזת את כוחותיה בזימון חברות ושליחת מכתבים, ובשבוע שעבר התבשרנו על התוכנית לטיפול ביוקר המחייה, שכוללת הורדת מכסים, הוספה של נקודות זיכוי-מס לחלק מהמשפחות והנחה בצהרונים.
אבל צריך להגיד: הבעיה האמיתית של רוב האזרחים בישראל היא לא – או לפחות לא רק – המחירים הגבוהים. הבעיה היא השכר הנמוך. הרבה יותר קל לדבר על מחירים של מוצרים ולא על שכר. למה? כי זה יותר קרוב ונגיש לנו, פשוט הולכים למדף בסופר. אבל מה שבאמת משנה הוא השכר. הרי מה זה אומר לנו שמילקי בגרמניה עולה 2 שקל פחות? השאלה היא מה הייתה המשכורת שלי אם הייתי גר שם. אז הנה, בואו נדבר על השכר ולא על המוצר: השכר החציוני בישראל עומד על קרוב ל-8,000 ש”ח (לפי נתוני ביטוח לאומי). כלומר, חצי מהשכירים במשק משתכרים פחות מ-8,000 שקל בחודש. מעבר לכך, כשליש מהשכירים בישראל משתכרים שכר מינימום. משמע, שעם כל הכבוד לנקודות הזיכוי הנוספות שהממשלה תעניק, רוב המשפחות בכלל לא ישתמשו בהן, כי הן אפילו לא משתכרות ‘מספיק’ כדי לשלם מס.
אז מה עושים? מעלים את שכר המינימום! השבוע תעלה בממשלה ובכנסת “עסקת החבילה” של משרדי האוצר והכלכלה וההסתדרות, שתקבע את העלאת שכר המינימום מ-5,300 ש”ח בחודש כיום, ל-6,000 ש”ח בחודש, בפעימות שנתיות עד לסוף שנת 2025. אבל ההעלאה הזו פשוט לא מספיקה, היא קטנה מדי ואיטית מדי, כך שאינה משתווה לעליית המחירים. הצעת חוק אחרת עליה חתומים ח”כים מכל הקשת הפוליטית הגיעה מתנועת “עומדים ביחד”, שקוראת להעלות את שכר המינימום ל-40 שקל לשעה, שהם 7,280 ש”ח בחודש. למה דווקא 40? כי זה יעמיד את שכר המינימום על כ-60% מהשכר הממוצע, שזה המדד הנהוג במדינות רבות. ‘מינימום 40’ תשפיע על ההכנסה של כשני מיליון שכירים במשק ותגדיל את היכולת שלהם להתמודד עם יוקר המחייה בישראל. נכון, זה לא חזות הכל, צריך גם דיור וחינוך ורווחה כדי לעשות כאן שינוי באמת נרחב. אבל זאת התחלה טובה, מהירה, יחסית קלה, שתשפיע על הרבה אנשים תוך זמן קצר.