בחודשים האחרונים מתקיים דיון פרלמנטרי (וציבורי) דרמטי על “כלכלת החלטורה”, או בשמה הרשמי יותר – כלכלת הפלטפורמות. Wolt, Fiverr, Uber הן רק מקצת מחברות הענק שהעובדים שלהן (למשל אלה שמתרוצצים על הכביש עם אופנוע ועליו קופסה בתכלת זוהר) לא נחשבים עובדים של החברה.
רגע, מה בכלל אמרנו פה עכשיו? העובדים שלהן לא נחשבים כעובדים? אז כן – בכל הפלטפורמות הללו מבצעי העבודה נחשבים עצמאיים, פרילנסרים, ואינם מועסקים באופן ישיר על-ידי החברה שמופיעה בלוגו שעל האופנוע/מונית שלהם. היתרון הכפול ברור: החברה פטורה מתשלומי פנסיה, ביטוחים וקצבאות נוספות, מה שמוזיל את עלות ההעסקה, והעובדים מצידם, בעיקר צעירים, נהנים מגמישות בשעות, במשמרות, ביכולת להפסיק לעבוד בחברה, וברוב המקרים גם משכר גבוה מהממוצע. אז מה הבעיה? שאין להם תנאים סוציאליים כמו פנסיה או ביטוח לאומי, ובמקרה של תאונה בזמן העבודה, או נגיד… מגפה עולמית? הם נשארים בלי כלום. בלי ביטוח בריאות, בלי דמי אבטלה, בלי יציאה לחל”ת.
בתחילת 2021 קבע בית המשפט העליון בבריטניה כי נהגי חברת אובר (Uber) יחשבו עובדי החברה ולא עצמאים. בדצמבר האחרון התקיים דיון בועדת עבודה ורווחה בכנסת, לאור דו”ח שפרסם האיחוד האירופי בנושא כלכלת החלטורה והרצון להסדיר את פלח השוק הזה, שהולך וגדל. האיחוד האירופי הגדיר 5 קריטריונים ביחסי עבודה, שאם שניים מתוכם מתקיימים בין החברה לעובד – הוא יחשב למועסק של החברה, ולא לעצמאי. כמו כן נקבע בדו”ח, שברירת המחדל היא שאדם הוא שכיר בחברה, וחובת ההוכחה היא על החברה עצמה אם היא רוצה שהאדם יועסק כעצמאי.
הפסיקות והדיונים, ככל שיתקדמו, יכולים להיות בשורה משמעותית לשוק התעסוקה ולמיצוב זכויות העובדים בישראל. בעולם התעסוקה של דור ה-Y, בו הכל זמני, הכרה בכל אותם רוכבי הקטנועים כשכירים תחזק את מעמדן של הזכויות הסוציאליות שמגיעות לעובדים ולעובדות (מימי חופש ומחלה ועד צבירה לפנסיה) ותאפשר לעובדים להתמקם בעמדת כוח מול החברות המעסיקות. מעבר לכל זה, הם יוכלו גם אולי, סוף סוף, להתאגד.