אתי גולדין ושחף פרי חברות מזה מספר שנים ורוצות לספר על החוויה במכינת רעות:
התחלנו את המסע שלנו בכיתה י”ב, נכנסו אל תוך אולם המכינות, ועברנו מלא דברים ביחד: מיונים, שיחות, כנסים, נסיעות ברחבי הארץ ומה לא? אחרי הרבה דברים שקרו בדרך התקבלנו למכינה – אבל כל אחת לשלוחה אחרת.
התפצלנו, ומשם המסע באמת התחיל. לא ידענו לאן אנחנו נכנסות, ומה מצפה לנו בדרך. ובטח ובטח שלא תיארנו לעצמנו איזה דרך מדהימה אנחנו הולכות לעבור: עליות וירידות, בכי וצחוק, החברויות והקשרים שהחזיקו אותנו לאורך כל הדרך, היציאה מהבית, חיים המשותפים, עבודה בשכר, התנדבויות, מסעות ומה לא? כולם תרמו חלק בתהליך ההתבגרות והמסע המנטלי שכל אחת מאיתנו עברה.
המחשבה שעוד רגע כל אחד ואחת מאיתנו מתחיל פרק חדש בחייו רק גורמת לנו להבין כמה עברנו כאן. ההסתכלות קדימה להמשך מלאה בטוב בזכות הכלים שרכשנו לאורך כל הדרך.
יש מקומות שמיד כשאתה מגיע אליהם יש לך הרגשה שאתה רוצה להישאר ולא לעזוב לעולם – מאחלות לכולם להרגיש את זה בכל התחלה חדשה או בכל דרך שתצעדו בה בהמשך מסלול החיים שלכם.