בשבועות האחרונים מחלקים בתי הספר ברחבי המדינה את תעודות האמצע. הטקס המוכר של גיליון ציונים, עם חתימת המנהל והמורה, מזמן התבוננות על מקומם של הציונים וההישגיות במערכת החינוך. בתזמון כמעט מושלם מתקיים במקביל דיון על רפורמה במבחני הבגרות, שעיקרה צמצום מספר המבחנים: מעתה לא 14 או 15 מבחנים, אלא 4 בלבד: אנגלית, מתמטיקה, שפה ומקצוע מורחב. תלמיד שירצה בכך יוכל להיבחן במקצוע אחד נוסף. בשאר המקצועות, ביניהם בעיקר המקצועות ההומניים (אזרחות, היסטוריה, תנ”ך, ספרות) תתקיים בחינה פנימית, והתלמידים יידרשו גם לכתוב עבודה סמינריונית.
הרפורמה הזו נראית במידה רבה כמו התגשמות משאלותיהם של רבים מהמורים והמורות, ההורים וגם התלמידים – די לקביעת הציונים על בסיס שעתיים של מבחן! די לשינון חסר התכלית! תנו לתלמידים אתגר ולַמדו אותם להשתמש ביכולות החשובות למאה ה-21: עבודת צוות, יצירתיות, רב-תחומיות ועוד.
כל זה נכון, אך חשוב גם לומר: אי אפשר להפיל את כל תחלואי מערכת החינוך על מבחני הבגרות. המקצועות בהם בוטלו המבחנים סובלים מיחסי ציבור רעים, תדמית פגועה ומיקום נמוך בסולם החשיבות של המערכת, ההורים והתלמידים כאחד. הרפורמה הזו לא יכולה להיות שלמה ללא התייחסות למבנים החברתיים של העולם הטכנולוגי במציאות הנוכחית. אם יש רצון אמיתי לעשות שינוי במהותם של ‘מקצועות הרוח’, צריך להכיר בכך שפעמים רבות כל מה שהסביבה והחברה מקדשות הוא את היכולת המתמטית והמדעית, האלקטרונית והטכנולוגית, זו שתסלול לתלמיד/ה את הדרך לשירות ב-8200, לכניסה חלקה ומהירה לעולם ההייטק, בדרך להיות הסטארטאפ הישראלי הבא שיופיע בכותרות העיתונים לאחר שנמכר לחברת ענק אמריקאית בסכומי עתק. שינוי אמיתי מחייב אמירה ברורה ופעולות מתאימות מצד המערכת שישדרו לכולם: הרוח וההומניסטיקה חשובות לא פחות מהמקצועות הריאליים!
ואם כבר במערכת החינוך עסקינן, עוד נקודה חשובה: חלק נוסף ברפורמה קובע כי החצי השני של השנה בכתה י”ב יוקדש ל”הכנה לחיים” – שיעורים וקורסים שיכינו את התלמידים לחיים האמיתיים: התנהלות כלכלית, הכרה של שוק העבודה הגלובלי, ועוד. המשפט הזה מבטא פרדוקס חינוכי: אם אנחנו מפנים את חצי השנה האחרונה של 12 שנות החינוך להכנה לחיים, מה עשינו במשך 11 וחצי שנים? הפער התפיסתי הזה הוא לא רק סמנטי, והוא מכיל חלק מהפתרון. מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה – על כל מקצוע, על כל שיעור, על כל מבחן, על כל פעילות בכל גיל וכיתה – את השאלה החשובה: האם זה מכין את התלמידים שלנו לחיים?
ומוטב שנזכור, בין רפורמה לרפורמה, שמטרת החינוך היא לא רק ההכנה לחיים, אלא החיים עצמם.