כולנו מכירים את השלטים ברחבי הערים בארץ, שמתגאות באיכות בתי הספר שלהן. “המובילה בחינוך בארץ”, “ראשונה במדד משרד החינוך” ועוד סיסמאות רבות מעטרות את שלטי החוצות, אבל מה עומד מאחורי המדדים הללו? בחינה של הקריטריונים שמגדיר בעצמו משרד החינוך מראה תמונה ברורה: ציוני בגרות ומיצ”ב IN, כל השאר (כמעט) – OUT. מה נשאר במערכת החינוך בישראל, מלבד מפעל לציונים?
בחוק חינוך ממלכתי שחוקק ב-1953 נקבעו מטרות החינוך ב-13 סעיפים, ובהם: לחנך את התלמידים להיות אוהבי אדם, אזרחים נאמנים ומכבדי זכויות האדם; ללמד אותם את ההיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי, לפתח את אישיות הילד ואת ידיעותיו, להעניק שוויון הזדמנויות, לטפח מעורבות וביקורתיות, וזו רק הרשימה המקוצרת. אבל כשמשרד החינוך, שאמון על ביצוע חוק זה, ניגש לבחון את בתי הספר המצטיינים במדינה, הקריטריונים מתרכזים בתחום אחד: מבחני המיצ”ב והבגרות. בית הספר הטוב הוא מי שהתלמידים שלו מקבלים את הציונים הטובים ביותר בבגרות. נכון, יש גם התייחסות לכמה נושאים חברתיים, בהם אחוז גיוס לצה”ל, מניעת נשירה ושילוב תלמידים מחינוך מיוחד, אבל העיקר במדדים הוא הציון המספרי של התלמידים.
אבל הבעיה היא לא רק במשרד החינוך. התפיסה לפיה ציון הבגרות הוא ההישג החשוב ביותר, אולי גם היחיד, חולשת על כל שרשרת החינוך – משרד החינוך, מנהלים, מורים, הורים ותלמידים – כולם מתכווננים יחדיו לעבר אותו היעד. ציוני הבגרות הם חזות הכל, במיוחד כשמדובר ב”מקצועות העתיד” כמו מתמטיקה, אנגלית ומקצועות טכנולוגיים. אבל איפה נכנסות פה שאר מטרות החינוך שהוגדרו כל-כך יפה על ידי הכנסת?
אולי הגיע הזמן לפרסם מדד בתי ספר עם נתונים מעט שונים: מקרי אלימות בבית-הספר, באיזו מידה התלמידים מרגישים שייכים ומשפיעים, כמה מהם בוחרים לקחת חלק במסגרות התנדבות אחה”צ, כמה חברים יש להם, האם הכיתה היא מרחב בטוח בשבילם, האם הם מרגישים שהם מתנסים ונחשפים לתחומים רבים ומגוונים – וזו רק הצעה התחלתית. אם מדדים כאלה יהיו בראש מעייניהם של הנמצאים במערכת החינוך על כל חוליותיה, מהמשרד ועד ההורים והתלמידים, גם הפערים הכלכליים בין בתי הספר ובתוך החברה יוכלו להצטמצם. ברור שבית ספר שיכול לממן לעצמו (או שיש לו קשרים בעולם ההייטק שיממנו לו) חדר מחשבים מפואר, מחשב נייד לכל תלמיד, כיתת רובוטיקה או שעות תגבור למתמטיקה 5 יח’ – יצטיין במדדי משרד החינוך. אבל מורה קשוב/ה? מעגל חברתי בטוח? בית ספר שמספק תחושת משמעות, מגוון, יצירתיות? לזה לא צריך סכומי עתק, רק משכורות לאנשי צוות עם לב כמה שיותר רחב.
ההישגיות כמושג מפתח אולי דוחפת את התלמידים והתלמידות “למעלה” בסולם הציונים, אבל היא משאירה מאחורה דברים חשובים מאוד, שלהם אנו קוראים “חינוך”.