דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון. צילום: יוסי זמיר, באתר שתיל סטוק

בימים אלה אנו מציינים 20 שנה לחקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחד החוקים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על המשפט והחוק במדינת ישראל. מאז חקיקתו, יחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק מיד אחריו, מלווה את החברה והפוליטיקה הישראלית מאבק עיקש על תפקידו של בג”ץ במשטר הישראלי, מאבק שהגיע בשנים האחרונות עד לסיסמאות בחירות הקוראות למחות את בג”צ עם כלי הנדסה כבדים.

הסיבה שיש לשני חוקי היסוד הללו השפעה כל-כך דרמטית היא, שמאז שויתרנו כמדינה על רעיון החוקה והתחלנו לחוקק חוקי יסוד (אי שם בשנות ה-50), עסקו החוקים הללו רק בהלכי המשטרי הדמוקרטי, במה שנקרא “פרוצדורה”. אך בשנת 1992 חוקי היסוד התחילו לעסוק במהות הדמוקרטיה ובזכויות אדם. פסקי דין של בג”צ, שעסקו בזכויות הללו, הביאו ל”מהפכה החוקתית” שבה בית המשפט העליון נתן לחוקי היסוד תוקף חוקתי, וקבע שחוק ‘רגיל’ במדינת ישראל לא יכול לסתור את חוקי היסוד. ומאז – כאילו נפתחו שערי שמיים.

שנים רבות מלוות את הפוליטיקה הישראלית, ואת מערכות הבחירות בפרט, קריאות לפרק את בג”ץ בטענה שהיושבים בכס השפיטה הם אליטה בורגנית שלא נבחרה על ידי העם ולא מייצגת אותו, ולכן אינה רשאית לקבוע לכנסת – הריבון האמיתי – מה לעשות או מה לחוקק. הטענה נשמעת כביכול לגיטימית: העם הוא הריבון, הכנסת היא המייצגת של העם, ולכן היא תקבע מה יקרה במדינה ומה לא. אבל האמירות הללו הן תוצאה של חינוך (או חוסר-חינוך) לדמוקרטיה חלולה, כזו שמסתכלת רק על הליכי בחירות, על ייצוגיות ועל עקרון שלטון הרוב. דמוקרטיה ליברלית, כזו שמדינות העולם שואפות לקיים ולקדם, לא מסתפקת בקיום בחירות. דמוקרטיה מלאה היא גם שמירה על זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות קבוצה, מיעוט ופרט. בדמוקרטיה כזאת יש גוף שמוודא שהריבון-עַם-כנסת לא משאיר הכל לשלטון הרוב, ומאזן אותו עם השמירה על הזכויות הללו.

נכון שהמצב בישראל מורכב, אבל תפקידו של בית המשפט העליון הוא בדיוק לקיים את האיזון הזה. הסמכות לעשות זאת ניתנה לו על ידי הכנסת – הריבון. היא הסמיכה אותו לשפוט ולתת סעד, היא זו שחוקקה את חוקי היסוד שמהווים לו את אבני הדרך לשפיטה ולשמירה על זכויות האדם, וכשהוא עושה זאת – הוא עושה זאת במתינות, בכמות קטנה יחסית לכמות החוקים בישראל וביחס למדינות אחרות בעולם.

אז כן, בג”ץ הוא חשוב. הוא חלק מהדמוקרטיה שלנו, והוא חלק משמעותי בה. לא, הוא לא הדיקטטור, הוא לא אליטה מנותקת והוא לא הדיפ-סטייט. רוצים לדבר על פקידים שקובעים מדיניות ממשלתית למרות שאינם נבחרי ציבור? מוזמנים לביקור באגף התקציבים במשרד האוצר.

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
דילוג לתוכן