בין קיפול האוהלים לחנית הרכב נפגשנו, חדשים וותיקים, במזג אויר ערפילי וחמים בין עצי החורש לקול ציוצי ציפורים. מעגל הבוקר הזכיר לנו היטב כמה יקרה הארץ שבה נטייל. התחלנו ללכת בשביל סובב אבירים, כשאנו זוכים לראות מצד אחד פריחה מגוונת ומצד שני שרידי חורבות כחורבת זווית – ישוב צלבני שבהמשך היה מוסלמי, עם ממצאים מעניינים כמערות קבורה.
מהגובה נפרש הנוף המדהים של חניתה, צוק קן הנשרים (אכזיב), מעיליה ומעלות. בדרכנו לכיוון חורפיש עברנו דרך מטעי נשירים צבועים בורוד פוקסיה. עצרנו בחורשה מקסימה למעגלי שיח, שבהם התייחסנו להשלכות הצער/מסקנות/שינויים במדינה ממלחמת יום הכיפור לעומת אופוריית מלחמת ששת הימים. בגלל עיכוב שנוצר בדרך הוקפצנו לאנדרטת אסון המסוקים, על הדרך היפה בין חורפיש לבית ג’אן, ובה שמענו את רוני, אחיו של פאדי קזאמל ז”ל, שהוריו הקימו את המקום לזכר כל 73 הנופלים באסון.
סיימנו את היום בשיחה עם ראש המועצה של בית ג’אן על היישוב ומפגש עם נציגים נוספים שארחו אותנו במרכז הקהילתי. הכרנו עוד נדבך בארץ ישראל, עוד חידוד למארג החיים המורכב. והלכנו לישון כשהידהדו בנו החוויות והמחשבות הרבות שעלו לאורך היום.
מירה קלימן, רמות השבים