אני החלטתי שאני מתחיל לומר יותר כן.
כן לשינוי הרגלים שעושים לי יותר רע מטוב,
כן ליציאה מאיזור הנוחות,
כן לחוויות חדשות במקומות לא מוכרים לי,
וכן לשחף שפגשתי והזמינה אותי להצטרף למסע בשביל אב”י.
האור שקרן ממנה כשסיפרה על האנשים שאיתה הפך את זה ל-‘כן!’ קל במיוחד, ולמרות שהיה לא קל לקום ב-5 בבוקר כדי להגיע בזמן ליבנאל, ה-כן שלי הבוקר היה עם חיוך רחב.
צריך לומר שהפיגועים הרצחניים שחווינו מרחפים מעל הראש בשאלת הביטחון האישי, ולעתים עולה תחושה של ניתוק בין חברה שבוכה על מות אנשיה ובין הליכה של כמה עשרות אנשים בכיף שלהם בטבע. ממבט ראשון זה יכול לכווץ, אבל דווקא מפגשים כאלה הם תשובה ללא מילים לכל השאלות שעולות.
ואם כן במילים, כי אני הרי עסוק בלהגיד כן, אז הפרויקט הזה הוא בדיוק מה שהחברה הישראלית צריכה עכשיו: אנשים שממשיכים את החיים עם ענן הזיכרון שמרחף והולך וגדל אל מול עיניהם, ביחד ובפתיחות למרות השוני. ככה החברה הישראלית מכירה את עצמה, מתוך עצמה, בסוג מסויים של היכרות מיוחדת שמתאפשרת רק ביחד ורק כאשר הרגליים מובילות. דווקא מתוך המורכבות הבלתי-נתפסת שאותה אנו חיים, המסע הזה מכריח אותי לתרגל קירוב חברתי בימים של ריחוק חברתי.
תודה.
אלעד נחשון, תל אביב