יומן שביל 24.3.22

היום ה-33 במסע

פתחנו את הבוקר במרכז לנוער העובד בקרית טבעון, שם ישנו.
כשאנו ישנים תחת קורת גג אנחנו נהנים משלל יתרונות כגון חסינות מהגשם, מהקור ומהצורך לקפל את האוהל בבוקר, כשעין אחת עוד ישנה והשניה מתחננת להצטרף אליה.
עם כל זאת אני עדיין מתגעגע ללינות שטח. מתגעגע לשבת בצפיפות סביב המדורה ולשיר בליווי הגיטרה, המפוחית והחלילית. מתגעגע גם להסתובב במחנה עם פנס ראש שמסנוור את כולם, ומתגעגע לנסות להחליף בגדים בתוך השק”ש בגלל הקור הארור.
בחזרה להווה, אנחנו מסתדרים במעגל בוקר ומייד לאחריו עורכים ארוחת בוקר מפנקת בצורת בופה עם שלל גבינות, לחמים, סלטים וחביתות.
לאחר מכן יצאנו לנסיעה קצרצרה לספריה ומרכז הנצחה של קרית טבעון, שם קבלנו הסבר על תולדות המקום שהוקם עי הורים ומשפחות אחרי מלחמת יום הכיפורים שבה נפלו הרבה חללים. היה מעניין לראות איך משלבים הנצחה ומורשת בעזרת ציור ואמנות.
בתום הסיור אירגנו לנו אולם קטן בו ערכנו את מעגלי השיח.
נושא היום היה שיר הערש ששר אריק לביא “שכב בני”. סביב השיר נערך דיון סוער האם וכמה לגיטימי לשיר שיר שכזה לילדים לפני השינה, ועד כמה זה משפיע על החברה הישרלית בהווה.
לאחר המעגלים נסענו ל”בית אייל” באשדות יעקב – מרכז הנצחה נוסף, שהקימה אורנה שמעוני לכל החללים שנפלו בלבנון. קיבלנו סיור ארוך ומפורט במקום, שמתברר שהוא גם בית של בריאות וספורט שמפעיל חדר כושר, בריכה ומתקנים שונים לטובת בעלי מוגבלויות ואנשים בריאים ביחד.
משם, קצת כבויים ומותשים מהיום הכבד, המשכנו לחמת גדר. הסתבר שאנשים טובים סידרו לנו כניסה למרחצאות החמים.
כשהגענו ירד גשם חזק, לכן נרטבנו כהוגן עוד בדרך למלתחות.
נפרדנו בכאב מהבגדים החמים, לבשנו את בגדי הים ורצנו יחפים בגשם לכיוון הבריכות. אבל כשנכנסנו למים החמים אחרי האוויר הקר כולם הסכימו שזה היה שווה את זה.
לאחר כ-40 דק יצאנו מהמים המפנקים וחזרנו לק. טבעון ללילה נוסף, לפני שנמשיך ליעד הבא.

ליומן בהמשכים

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
דילוג לתוכן