אל היום הזה הגעתי בחששות, זה רק היום השני שלי בשביל, והיום אנחנו נעלה את הכרמל.
עוד בערב שלפני ארזתי את התיק. הוצאתי ממנו הכל – עד לרמת חבילת המסטיקים – ווידאתי שאני לוקחת אחד לאחד רק מה שאני צריכה, כדי שלא יכביד עליי בדרך.
כשנעמדנו לטקס בוקר חשבתי “אם את לא רוצה ללכת, עכשיו זה הזמן”.
ויצאנו למסלול…
מנסה לצעוד בראש הטור כל עוד זה אפשרי, למרות המפגשים המאכזבים במעט (אך חביבים) עם מאספי השיירה הסבלניים שעודדו אותי להמשיך עוד קצת, בצעדים קטנים ומדודים.
וכך למדתי שאת הדרך לפסגה כובשים רק כך, צעד אחרי צעד, בקצב איטי, אך בהתמדה, ובלי לוותר.
רעות מגבעת שמואל