גן ירון בזכרון יעקב.
במעגל הבוקר הקדשנו את היום לירון אמיתי שנפל במלחמת לבנון ב-2006, וקצת לפניה הוא ומשפחתו צעדו במסע.
בוקר קריר, מעונן, ומתחילים ללכת.
עוברים בין עצים, הרים, יערות, פריחה מפוארת.
חשים את הטבע,
רואים עגל שיונק מפרה כמו שאנחנו יונקים מנופיו של הטבע.
במהלך היום יושבים וחולקים מחשבות על השפעתו של העבר על העתיד, ההווה.
איפה אני מול זה, איפה הייתי רוצה להיות.
מתי היום הזה יהפוך להיות עבר, או שהוא כבר הפך?
איך אני בוחרת שזה ישפיע על העתיד?
אני עוד לא יודעת.
אני רוצה שהוא ישפיע טוב, שאהיה ניזונה מהחברות, מהמסירות לרגליים, מהאמון שאני נותנת לגוף שלי, ושאצליח להשפיע את כל אלה על כל תחום בחיי.
ההווה שלי הוא טוב, והרגע פה מרגיש לי כמו העכשיו הכי נכון.
יהל, פתח תקווה