יומו השני של המסע התחיל במעגל בוקר. המסלול נפתח בקטע מאתגר במעבר צפרא. לשמחתנו המעבר שמר על שמו. משם המשכנו בנחל גשרון, כאשר קבוצת ביקורת יצאה כחלוץ לבדוק את מצב הגבים באזור. מסקנות הדו”ח: המים קרים, לצוות שלום. רגע לפני מעגלי השיח נתקלנו בסולם מוס שבדק את קשיות רוחם של הצועדים. דיברנו על מושגי שמיטה ושבת ושאלנו את מה דווקא לא נרצה לשמוט (ברגעים אלה תשובתי היא: האוהל).
בעוז ותעצומות, מעקים ויתדות, טיפסנו אל מעלה הר יהואש וסיירנו במערת צבוע מפוספס, שמתברר שאינו מפנה את השאריות בסיום ארוחה. את המסלול סיימנו בדרך האבנים האדומות, דרב אל חאדג’, שבסופה שוכנת עיר הברקת.
בנימה קצת יותר רצינית, בשיחת הסיכום שמענו את אדם, אדם שצומח ומצמיח אנשים שחוו וחווים פוסט טראומה. הכוחות והיכולת לקחת חוויה לא פשוטה, בלשון המעטה, ולגדול מתוכה ועוד להשפיע הלאה, פשוט מפעימים.
אז כרגע האש דולקת, ארוחת הערב מתבשלת, ולפי מצב האוהלים נראה שמצפה לנו לילה רוחני במובן הגשמי של המילה.
מצפים ליום חדש 🙂
מרדכי כהן