היום, כבכל יום, צעדנו לאורכו של חבל ארץ ישראלי יפיפה. ראינו מגוון רב של צמחים ופרחים במגוון צבעי הקשת. הלכנו בשדות, בגשם, בבוץ, וכפעילות אקסטרים אף חצינו כביש. כמיטב המסורת עצרנו בדרך כדי לצרוך מזון, וחלקנו אף סיימו עם התודה המסורתית לבורא עולם.
דיברנו רבות על נושאים הקשורים בחברה שלנו, והתווכחנו בסה”כ בצורה מכובדת.
וכיאה לטיול זיכרון, זכרנו. זכרנו הרבה, וראינו איך כל אחד ואחת הציגו את הזיכרון בצורה שונה. יש הבונים אנדרטאות וגנים כדי שכולם יוכלו לזכור, ויש המקימים עמותות כדי לעזור לאחרים בחברה. יש את אלו המתבלים את סיפוריהם בהומור ואת אלו שאוהבים סיפורים אישיים. יש סיפורי זיכרון של אומה ואת אלו של זיכרון פרטי. וכמובן זיכרון דרך הכרת הארץ ומפגש ושיח בחברה. המשותף לכולם הוא כאב, אבל לאחר מכן נראית גם הצמיחה.
ולמשפט סיכום: קומו התהלכו בארץ, בתרמיל ובמקל, ולכו תדעו את מה או את מי אתם עלולים לפגוש בדרך.
מתן רוטברג, שורשים