יומן שביל 27.2.22

היום השנים-עשר למסע

אחרי שני לילות של סוף שבוע בשדה בוקר, על מזרן קפיצים מפנק של הקיבוץ, אנחנו קמים בחמש ורבע בבוקר לארוז את כל הציוד, לנקות ולסדר את גן הילדים שבו ישנו.
בחוץ ניצבת העגלה של רכזי-השטח, קרוב לערימת התיקים הגדולים של הצועדים.
אנחנו מעמיסים את העגלה, וכשאנחנו מסיימים אני שם לב שהמיניבוס של המטיילים בו הייתי אמור לנסוע כבר יצא.
לא נורא, אסע בטנדר הרכזים, ויהיה לי את כל הספסל האחורי לעצמי בלבד.
נסענו לנקודת תחילת המסלול, וכשהגענו כבר עמדו תרמוקנים מלאים בקפה שחור ותה ולידם ביסקוויטים, לחם וממרח שוקולד.
אני מורח לי 2 פרוסות לחם עם שוקולד ובולע אותן בזריזות יחד עם הקפה, לפני שמתחיל מעגל הבוקר.
לאחר מעגל הבוקר אנחנו יוצאים מקיבוץ שדה בוקר ברגל ישר למסלול.
המסלול מישורי לשם שינוי, שזה יתרון לברכיים שעדיין התלוננו שנגמר הסופ”ש, אבל זה אומר שהשמש לא תרפה מאיתנו כי עצים והרים אין, וגם עננים לא נראים באופק. הפתעה. עליה. עולים להר צרור ויורדים בירידה ארוכה לגב מלא מים שאיפשר רחצה קרירה.
ושוב אנחנו הולכים והולכים והולכים… ועוצרים לנוח,
ואז שוב הולכים והולכים ועוצרים לנוח.
שוב הולכים ושוב מגיעים לעצירה.
מישהו מביע פליאה איך זה שעוצרים שוב כל-כך מהר, וכשאנחנו בודקים מה השעה אנחנו מבינים שהזמן פשוט חלף מבלי ששמנו לב.
אולי כי סמול-טוק ושחנ”שים (=שיחות נפש) קולחים בקלות יותר כשהצדדים הולכים זה לצד זה בנחת במישור, לעומת הליכה בעלייה או ירידה תלולה שבה כל צד בקושי מוציא צמד מילים בין הנשימות המאומצות.
כמו שחשבתי לא היה הרבה צל במסלול, ולכן בהפסקות מצאנו את עצמנו נדחקים יחד מתחת לשיחים במטרה להנות מקצת צל בזמן בו אנו חולקים יחד ארוחת בוקר וצהריים.
לקראת הערב רואים מרחוק את הטנדרים של הרכזים, וכשאנו מתקרבים נגלות לפנינו שורות שורות של התיקים הגדולים שהעמסנו בבוקר לעגלה.
זה הרגע בו כולם מתחילים להסתובב בין השורות ולחפש את חפציהם. מזכיר קצת את מסוע המזוודות בשדות התעופה.
לאט לאט השורות מתרוקנות ובמקומן קמים אוהלים ברחבי השטח.
לאחר שאני מקים את האוהל אני נשכב לנוח קצת לפני ההכנות לארוחת ערב.
ידידה באה לארח לי לחברה, ועל הדרך מזכירה לי שהבטחתי לכתוב קטע קצר על היום…

אביתר חדד, באר גנים

ליומן בהמשכים

אהבת? אפשר לשתף בקלות

Facebook
Twitter
Email
Print
WhatsApp
Telegram
דילוג לתוכן