חקלאות

תנועת “החלוץ–המדרשה באורנים” רואה בעבודת האדמה ובחיבורו של האדם לאדמה ולטבע כאתגר חשוב ממעלה ראשונה ליכולתנו לבנות חיים בני-קיימא בפיסת ארץ קשה ואהובה זו. אנו מפעילים מגוון תכניות אשר עוסקות בסיוע לחקלאים ובחיבור הדור הצעיר לחקלאות.

התנועה הציונית, ובמיוחד החלוצות והחלוצים שהגיעו לארץ בראשיתה של המאה העשרים, ראו בהתקשרותם המעשית והרגשית עם ארץ-ישראל תנאי הכרחי להגשמת החזון של שיבת העם היהודי לארצו. הדרך למימוש אקטיבי של התחברותם לארץ ולנופיה היתה החקלאות: האדם היהודי החדש מוציא במו ידיו לחם מן הארץ! התנ”ך שימש להם מורה דרך כיצד עשו זאת לפני אלפיים שנה, על אותה כברת ארץ, ובגישה רומנטית זו חידשו גידולים, היפרו אדמות בור, וחיפשו את המיוחד ב”פרה העברייה”, בגידול תמרים, בחיפוש אחר “אם החיטה”, שבעת המינים, ומה לא.

לנו, הדורות שבאו אחריהם, החקלאות היתה חלק מנופי ילדותנו. “אז בבית הספר על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה” – שורר על כך בן הארץ עלי מוהר. אך עם השנים הפכה החקלאות מחזון רוחני ומעשי לעבודה המפרנסת (או לא) את אנשיה. נעלם היסוד הרוחני-רעיוני המפרה ומעשיר את החיים שלנו כאן, במדינת ישראל, במאה ה-21.

החקלאות בישראל ממלאת תפקיד חיוני: היא שומרת על השטחים הפתוחים, על גבולות המדינה ועל עצמאותה הכלכלית; היא נותנת תוקף לתושבים וליישובים המקיימים את הפריפריה הישראלית. יתרה מזו, החקלאות לדידנו היא חיבור בין עולם הרוח ועולם המעשה; היא יסוד טקסטואלי ותרבותי שיש ללמוד אותו, להכיר את שורשיו, ולהתחזק בעשייה היומיומית שלנו משיח עמוק עם מקורותינו.

התוכניות החקלאיות שלנו חושפות את הצעירים בישראל הן לעבודת האדמה עצמה והן ולשורשיה התרבותיים-רוחניים. אנו מגייסים מתנדבים ועובדים צעירים לחוויה מקיפה, הכוללת עבודה חקלאית מאתגרת ומרתקת, חוויית קבוצה, ולימוד מעמיק בנושאים חברתיים רחבים. הפעילות מחזקת את מחויבותם של הצעירים למדינת ישראל, לעם ישראל ולמורשתו, להתיישבות בפריפריה ולמעורבות חברתית. בתוך כך אנו מסייעים לחקלאים בעוטף עזה, בעמק יזרעאל, בגליל המערבי, בגליל העליון ועוד.

דילוג לתוכן