תכניות קדם צבאיות

כשפתחנו את שנת השירות של מחזור תשפ"ד היה זה רגע מרגש במיוחד, רגע סמלי שמציין את תחילתה של דרך חדשה – דרך מפתיעה, מלאה חוויות ואתגרים, התמודדויות והצלחות, חברויות חדשות, למידה והתעצבות, נתינה וקבלה. שאלנו את השינשינים והשינשיניות: מי מתרגש? רובם לא הרימו יד, אולי מחוסר נוחות, אולי מההלם של ההתחלה.. זה טבעי. הם עלו […]

סדרת השטח נועדה להפגיש אותנו עם קושי ואתגר, להרחיב את אזור הנוחות ולחזק את יכולות ההתמודדות שלנו. בתכנון זה היה אמור לקרות במסלולי הליכה וניווט, במציאות קיבלנו קושי קצת אחר, אבל האפקט דומה. כל השלוחות של המכינה נסעו לכיוון ערד. בדרך לערד התחלנו בשיחות פתיחה ותדריכי בטיחות. עוד בשלב התכנון, ולאורך כל סדרת השטח, היינו

זו השנה השלישית שבמכינה החצי-שנתית רעות מתקיים תהליך חינוכי-יצירתי שבו המכינאים.ות מראיינים את הסבים והסבות שלהם, מתוודעים לסיפור חייהם, וכותבים סיפור משלהם בהשראת הסיפור המקורי. תוצרי התהליך הזה מוצגים בספר "סיפורי סבתא". הנה דוגמה אחת מתוך הספר של מחזור ה': קוראים לי שרה פרתי. סבא שלי, ששמו הוא הקטור פרתי, נולד ב-9 באוגוסט 1941 בתוניס,

אתי גולדין ושחף פרי חברות מזה מספר שנים ורוצות לספר על החוויה במכינת רעות: התחלנו את המסע שלנו בכיתה י"ב, נכנסו אל תוך אולם המכינות, ועברנו מלא דברים ביחד: מיונים, שיחות, כנסים, נסיעות ברחבי הארץ ומה לא? אחרי הרבה דברים שקרו בדרך התקבלנו למכינה – אבל כל אחת לשלוחה אחרת. התפצלנו, ומשם המסע באמת התחיל.

ברל כצנלסון לימד אותנו, שמחנכים לא יכולים לטייח את הסדקים בהשקפת העולם שלהם: "בני אדם ראו את מיטב האידיאלים האנושיים – תמצית תרבות הדורות – מנופצים ומחוללים. האומנם לא נהיה נבוכים?" ('בזכות המבוכה ובגנות הטיח', 1940). במרכז התפיסה החינוכית בתוכנית שנה ב' – תכנית ההמשך לבוגרי מכינות – קיימת תביעה להגשמה, כממשיכי הדרך בשרשרת החלוצית,

בהכשרה למנחי ומנחות למגדר ומיניות הרגשתי שעברתי חוויה תרפויטית. ההנחה בקורס היא, שחלק מרכזי מלהיות מנחים ומנחות בתחום הזה הוא להתחבר לעצמנו – להתחבר לתחושות ולחוויית החיים שלנו בתחום המיניות והמגדר בהווה ובעבר, ואז משם – מתוך מקום של אמפתיה – להנחות. זה הפגיש אותי עם עצמי באופנים שהיו חדשים לי. אמנם לא באתי בשביל

שבוע הניווטים של מכינת רבין התקיים בגבעות גורל שבנגב – אזור מעולה ללימוד ותרגול ניווטים, שמשמש גם את צה"ל לאימוני ניווט, כך שלא היינו שם לבד. לאחר שראשי השלוחות וראש המכינה עברו הכשרה מתאימה, הסדרה נערכה בהובלה עצמאית של המכינה, בליווי חובש ומגישי עזרה ראשונה חמושים, ובתיאום עם הגורמים הרלוונטיים והרשויות. סדרת ניווטים במסגרת המכינה

המכינאים.ות משלוחת ראש הנקרה של מכינת רעות נפגשו לראשונה, כחלק מסדרת מפגשים מתוכננת, עם החניכים.ות של מכון סנאבל [שיבולים] למנהיגות בחברה הערבית, המשתייך לאג'יאל – חטיבה ערבית בשומר הצעיר. זו השנה השלישית ששיתוף הפעולה מתקיים וכולל מפגשים בין הקבוצות. במפגש הראשון שהתקיים בתחילת החודש התארחה המכינה החצי-שנתית רעות במכללת גליל מערבי אצל סנאבל, בחודש הבא

אחרי 25 שנה במכינת רבין (מהן כ-15 בראשה), בארגון החלוץ-המדרשה באורנים ובמועצת המכינות, דני זמיר יוצא לדרך חדשה כמנכ"ל בית יגאל אלון ונפרד מאיתנו (נקווה שרק חלקית…). זו הזדמנות מעולה להגיד תודה ולספר קצת על מפעלו של האדם הבלתי-נלאה הזה. לפני 19 שנים, עם שיער ארוך ורצון עז לבלוע את העולם, זכיתי להיות חלק מחבורה

בין כסה לעשור, בין מסורת לחידוש, בין קודש לחול השבוע האחרון במכינת רעות היה בסימן סליחות, תיקון ואווירת חגי תשרי. ניצלנו את התקופה הזאת בשנה והתכנסנו לסמינר זהות יהודית-ישראלית, שבעצם מניח את היסודות לעיסוק בזהות האישית והקולקטיבית שלנו, על כל עולם התוכן שכרוך בזה. דרך שיחות שנוגעות בהגדרה עצמית ניסינו להבין איך כל חניך מגדיר

שלושה שבועות מתחילת השנה במכינת רבין, רגע לפני יום כיפור, זה זמן מתאים לצאת לסידרת גיבוש. שני לילות ושני ימים של טיול רגלי בצפון, בשלושה נתיבים נפרדים, שנפגשים בסופם:שלוחת חיפה: משדה אליעזר דרך נחל דישון ונחל צבעון אל הר מירוןשלוחת אדמית: מאבירים דרך חורפש ונחל נריה אל הר מירוןשלוחת מזרע: מצפת דרך נחל עמוד אל

ימים ראשונים במחזור כ"ה של מכינת רבין. ההתחלה היא תמיד קצת אותו דבר והרבה שונה. אנשים חדשים, חוויות שבדרך, אתגרים ומשימות. דיבורים על נהלים, על מה באנו לעשות בשנה הקרובה, חלוקה לחדרים. פתיחת שנה במכינה קדם צבאית, כמו כל התחלה חדשה, מלווה בחששות ויציאה פיזית ומנטלית מאזור הנוחות. חיים בקבוצה, מחסור בפרטיות, אכילה בזמני ארוחות

כמה קשה לדבר היום עם צעירים על ציונות. כשפותחים את אתרי החדשות ואמצעי התקשורת השונים, נחשפים לפרובוקציות, קיצוניוּת, שיח של קצוות והפרדה. קשה לראות בעיני רוחנו מה הנתיב הנכון, מהי הדרך, מהי הציונות. כך כתב אמיר גוטפרוינד בספרו "העולם, קצת אחר כך": "כמה קלה היתה הציונות כשכל כולה היתה כיסופים לציון. בכל מקומות הגלות, בפולין

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", וגם בשלוחת מזרע של מכינת רבין נענו לאתגר והכינו הגדה של פסח, לקראת הסדר המכינאי שייערך הערב. אתם מוזמנים.ות לעיין ולהשתמש. חג שמח!

נמרוד (נימי) כהן נהרג במלחמת לבנון השנייה, ועוד לא מלאו לו עשרים.הוריו של נמרוד, אסתי ואריה, בחרו להקדיש לזכרו "מקום שהוא פעיל וחי ועוברים בו יום יום אנשים המתוודעים לדמותו, לומדים ומגבשים ערכי חיים – זוהי הדרך הטובה בעינינו לזכור אותו". אתמול נחנכה כתת נמרוד על שמו בשלוחת המונגשת של מכינת רבין, בקיבוץ מזרע. "נמרוד

יום הזכרון הבינלאומי לשואה מאז שנות ה-80 משתתפים בכל שנה עשרות אלפי ישראלים במסעות לפולין. רובם המוחלט תלמידי תיכון במהלך לימודיהם בבית הספר או חניכים בתנועות נוער. מיעוטם סטודנטים, קצינים בצבא או צעירים וצעירות מהקהילות היהודיות ברחבי העולם. ניתן להניח כי זהו הגורם המשפיע ביותר בעיצוב זיכרון השואה בקרב צעירים ישראלים בעשורים האחרונים. מגפת הקורונה

לפעמים קשה לראות בעיניים את הטוב שאנחנו עושים. אני מודה שאני בעצמי לא תמיד מצליח לתפוס את ההשפעה שיש לנו, או את החשיבות בעשייה היום-יומית של החניכות והחניכים שלי. את פירות ההשקעה אולי בכלל לא אנחנו נקטוף, אבל בחג החנוכה הזה, הנס הקטן שלי הוא שלרגע קטן, לתקופה קצרצרה, זכיתי לראות את האור שהחניכות.ים שלי

רשמים מחודש של עבודה בשכר בנאות סמדר: העבודה בנאות סמדר שונה מהעבודות שרובנו עבדנו בהן בשנת המכינה שלנו. יש מגוון גדול: מעבודה חקלאית ועד שיפוץ ועיצוב בית הילדים בקיבוץ, ועוד המון אופציות שנותנת לכל חניך וחניכה למצוא את המקום שהכי מתאים להם ולהביא את עצמם לידי ביטוי. רוב העבודות שאנחנו עושים הן עבודות כפיים, שבהן