נפגשים בשביל ישראל 2022

לא מאמינה שאני כותבת יומן שביל מהבית, מהמיטה שלי, בידיעה שהכל תם.חודשיים שאני מחזרת אחרי מהלכים שיכתבו יומנים, שמדי פעם אני מביאה לפה את עצמי, אבל היום זו זכות שאני תופסת בשתי ידיים.לכתוב את היום האחרון.כל יום עברנו ממעגל של שכול למעגל של חיים, מדי פעם היינו באנדרטאות.זזנו מפה לשם, שמענו סיפורי מורשת, טיילנו.דנו בהא […]

וואו. הצטרפנו למסע “נפגשים בשביל ישראל”. המסלול הוא חוויה משמעותית. אני מרגיש, למרות שאני יום אחד פה, שלמדתי כל כך הרבה ממעגל-השיח ומההליכה ביחד כקבוצה, ההיכרות עם האנשים ולמידה מכל אחד מהם על משהו אחר, ההליכה בתוך המדינה הכל-כך קטנה הזו ועם הנופים הכל-כך עצומים. מגוון הצבעים נותן לי הרגשה שבאמת אין לי ארץ אחרת.

היום זה היום ראשון שלי במסע לשנת תשפ”ב 2022.תמיד מרגש לשמוע בבוקר את רעיה אומרת “פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת, ולכול הנפגש בדרכו קורא הוא שלום” עם נופים של ארץ ישראל.דיבר איתנו ראש המועצה האזורית מבואות חרמון בני מובחר, שסיפר על המועצה שבשטח שלה אנחנו מטיילים.אחרי מעגל הבוקר התחלנו ללכת. עלינו לקרן

4:05 בוקר. למה לעזאזל קמתי…6:55 הגענו. יוצא מהאוטו, שומע שמדברים על יהל. למה כולם מדברים על יהל?7:00 “קחו ליהל את המיקרופון.” לקחו ליהל את המיקרופון.7:10 מעגל ראשון לזכר הנופלים (סמ”ר צפריר שובל, סגן יוסי כהן, רס”ן אורי גולדפרב ורב”ט יובל מורנו). ברכות מסוגים שונים, תפילת הדרך עם ‘ותחזירנו לשלום’.7:30 נסיונות של יטבת ושלי לצאת לשירותים

לפני כחודש הציעו לכמה בנות מהמדרשה שלנו להצטרף לטיול על שביל ישראל שבועיים לפני פסח. זה נשמע לנו מאוד מעניין, והצטרפנו ל”נפגשים בשביל ישראל”. פגשנו את הקבוצה בבית ג’אן, ומשם התחלנו את המסע הקטן שלנו ליומיים הבאים. ישר בתחילת הטיול הבהירו לנו שאנחנו נכיר את כולם במסע, ואכן כך קרה. המסע כלל קהל נרחב של

בין קיפול האוהלים לחנית הרכב נפגשנו, חדשים וותיקים, במזג אויר ערפילי וחמים בין עצי החורש לקול ציוצי ציפורים. מעגל הבוקר הזכיר לנו היטב כמה יקרה הארץ שבה נטייל. התחלנו ללכת בשביל סובב אבירים, כשאנו זוכים לראות מצד אחד פריחה מגוונת ומצד שני שרידי חורבות כחורבת זווית – ישוב צלבני שבהמשך היה מוסלמי, עם ממצאים מעניינים

ממצפה הילה למונפורט, נחל כזיב עד אבירים – המסלול המנצח בגליל.נוף, היסטוריה, ארכיאולוגיה, מים, ירוק, צל, קרירות, חום, ירידות, עליות – חוויות.שילוב מושלם ביום חם.שואלים אותי – כמה פעמים הלכת את המסלול הזה?לא נמאס?יש מקומות נוספים לטייל…אבל אני – כבר לא סופרת.איך אפשר לוותר? השאלה לא במקום.בכל פעם שעוברים, הכל נראה שונה. אם מסתכלים כמובן…וזה

היום נציגים מכיתה י’ וכיתה י”ב מבית הספר “סולם צור” שבגליל המערבי השתתפו במסע.יצאנו ליום במסע בו שותפים גם אנשים מבוגרים וצעירים משוחררים מן הצבא. הצטרפנו למסע שמזמין לשיח על החברה הישראלית, שיח רב גילאי המחובר לארץ ישראל.היתה זו חוויה אחרת, פותחת צוהר, מעודדת הקשבה…על אף פער הגילאים התלמידים למדו לכבד, להקשיב ולהוקיר את האנשים,

מרגבה לגעתון היום הלכתי בשביל בשתיקה. עוד בתחילת המסע שלנו, לפני קרוב לחודשיים, כשהיינו במדבר, אחת מחברות הקבוצה העלתה את הרעיון של הליכה בשתיקה. יום שלם בו אנו הולכות יחד, אך לבד. כל אחת ומחשבותיה היא. מסיבות כאלה ואחרות לא הזדמן לנו לנצל את המדבר כרקע אידיאלי להליכה בשתיקה, אבל לא וויתרנו על הרעיון. אחרי

התחלנו את היום בפארק הבנים בבית זרע. במעגל הבוקר סיפרו על החללים מקיבוץ דגניה והסביבה.אכלתי משהו קטן, שתיתי תה וקפה, ויצאנו לדרך.התחלנו ללכת בשביל ישראל, בטיילת החדשה, לצד נהר הירדן. עשינו הפסקה קצת לפני “ירדנית”.ונכנסנו למים, היה קפוא מאוד, אבל כיף.משם המשכנו לבית הקברות בדגניה, שם הסבירו לנו על תרומתם של אישים חשובים שקבורים שם

התחלנו את היום במנחמיה. יצאנו למסע בעקבות האיזון בין הנצחת העבר לבחירה בחיים. הנושא הזה התחבר לי לקונפליקט שאני בעצמי חווה בחיים.התקדמנו אל עבר “גבעת הבנות”, שם פגשנו את אורנה שמעוני שהייתה במקום בזמן רצח שבע הבנות על-ידי חייל ירדני. מיד אחר כך החליטה להנציח אותן בפרחים. אורנה בחרה להנציח את האובדן שלה גם ב”בית

אני החלטתי שאני מתחיל לומר יותר כן.כן לשינוי הרגלים שעושים לי יותר רע מטוב,כן ליציאה מאיזור הנוחות,כן לחוויות חדשות במקומות לא מוכרים לי,וכן לשחף שפגשתי והזמינה אותי להצטרף למסע בשביל אב”י.האור שקרן ממנה כשסיפרה על האנשים שאיתה הפך את זה ל-‘כן!’ קל במיוחד, ולמרות שהיה לא קל לקום ב-5 בבוקר כדי להגיע בזמן ליבנאל, ה-כן

התחלנו את הבוקר בכפר קיש ויצאנו להליכה מעט מזגזגת בין השבילים הרבים במעלה הדרך לרמת סירין, עד שהגענו חזרה לשביל ישראל.כבר בתחילת היום, לאחר כשעתיים של הליכה, עצרנו ליד עין סירין, ובו טבלתי במים נעימים וצלולים עם כמה דגי זהב.המשכנו בעליה והגענו לנקודת תצפית מרהיבה – החללית. על רקע נוף אלוהי, כשהכנרת מתחילה להיגלות לעינינו,

מעגל הבוקר בכדורי פתח יום חדש עם מזג אויר נעים. הלכנו בחורש לכיוון התבור עם פריחה ממש יפה: צבעונים, נוריות וכלניות. נשנשתי בדרך נצרים של אספרג החורש.בכניסה לכפר עצרנו במצפור תיירותי, פגשנו צליינים שהגיעו ממקסיקו לשישה ימים לארץ והיה מרגש לראות את תחילת החזרה של תיירות חו”ל.התחלנו את העלייה הקשה להר תבור בשביל מאד תלול

אחרי שבשנה שעברה הייתי בחבורת “כל השביל”, תכננתי השנה לדגום את השביל פעמים רבות – לפגוש את החברים ולחדש קשרים.תוכניות לחוד ומציאות לחוד – גשמים, רוחות, קורונה ושאר ירקות השאירו לי רק 3 ימים בדרום, ושוב השבוע במסלול של הר דבורה שהתבטל בשנה שעברה וכעת באתי להשלים.היה שווה לחכות. יום שהתחיל עם האירוס הנצרתי, ומשם

בקיצור על שבת בשביל בהושעיה… יצחקי אשחר מהושעיה השאיר לנו את ביתו המקסים והמרווח כדי שנעשה שם את השבת.הגענו להושעיה, ומאז מכונת הכביסה והמקלחת לא פסקו עד שכולנו היינו מוכנים לשבת קסומה ושימשית.חלקנו הלכו לבית כנסת, חלקנו ערכו שולחן ארוך וחזרנו לאכול ממגוון האוכל, כשבצלחת אחת יש קוסקוס מרק וקיינדלך. שיחקנו ודיברנו עמוקות עד אמצע

פתחנו את הבוקר במרכז לנוער העובד בקרית טבעון, שם ישנו.כשאנו ישנים תחת קורת גג אנחנו נהנים משלל יתרונות כגון חסינות מהגשם, מהקור ומהצורך לקפל את האוהל בבוקר, כשעין אחת עוד ישנה והשניה מתחננת להצטרף אליה.עם כל זאת אני עדיין מתגעגע ללינות שטח. מתגעגע לשבת בצפיפות סביב המדורה ולשיר בליווי הגיטרה, המפוחית והחלילית. מתגעגע גם להסתובב

היום ה-32 למסע, קריית טבעון, בית הנוער העובד. קמנו לבוקר גשום. למרות מזג האוויר תוכנן יום מצוין עם המון תוכן שהוסיף נדבך חשוב למסע. התחלנו במעגלי שיח, שבהם דיברנו על ערך ההתיישבות והאם הוא עוד רלוונטי בימינו. אני יכול להגיד שבקבוצה שבה הייתי עלה רעיון שהערך תמיד קיים אצלנו. איך הוא ישפיע ויופיע בחברה שלנו

אל היום הזה הגעתי בחששות, זה רק היום השני שלי בשביל, והיום אנחנו נעלה את הכרמל.עוד בערב שלפני ארזתי את התיק. הוצאתי ממנו הכל – עד לרמת חבילת המסטיקים – ווידאתי שאני לוקחת אחד לאחד רק מה שאני צריכה, כדי שלא יכביד עליי בדרך.כשנעמדנו לטקס בוקר חשבתי “אם את לא רוצה ללכת, עכשיו זה הזמן”.ויצאנו

גן ירון בזכרון יעקב.במעגל הבוקר הקדשנו את היום לירון אמיתי שנפל במלחמת לבנון ב-2006, וקצת לפניה הוא ומשפחתו צעדו במסע.בוקר קריר, מעונן, ומתחילים ללכת.עוברים בין עצים, הרים, יערות, פריחה מפוארת.חשים את הטבע,רואים עגל שיונק מפרה כמו שאנחנו יונקים מנופיו של הטבע.במהלך היום יושבים וחולקים מחשבות על השפעתו של העבר על העתיד, ההווה.איפה אני מול זה,

ללכת לבד בירוק זה לא כמו ללכת לבד במדבר. במדבר, כשהלכתי לבד במרחבים העצומים, שמעתי בעיקר את המחשבות שלי, את המרחב העצום לעומת אני הקטנה.ללכת לבד בירוק זה שונה, יש כל רגע לאן להביט ומה לחקור.פרח שעוד לא ראינו מקודם, גידולי חיטה שאסור להרוס.מאחורי כל גבע יש עיר או ישוב, תל שמור או תל הרוס.הראש

נכנס לאתר של אב”י – נפגשים בשביל ישראל – לא הייתי במסע מאז הקורונה. פורים, זו ההזדמנות. אבל איך מגיעים מגוש דן לחוף ינאי ב-07:00 בבוקר? “דני טרמפים” כבר לא בתפקיד, כל מי שאני מכיר מאז לא מצליח לעזור לי. בקבוצת הפייסבוק אין מענה. ב-wase carpool אין מענה. שאוותר? עושה את המאמץ. קבוצת אנשים ליד

פורים – חג של שמחה, של אחווה, של קריאת מגילה. פתחנו את היום בקריאת מגילה זריזה וקפואה בחסות דרה, סגלית ויוסי. משם עברנו הישר לטקס בוקר על רקע הנוף הקסום של אפולוניה. וכך היום המשיך – בהדרכות מפי נעמי ודותן, תמונות רבות של חבורת “כל השביל”, נקיון חופים של השמורה ופינוקים שונים ומשונים מתוך משלוחי

התעוררנו מוקדם בבוקר ונפרדנו מנוף מדהים ואירוח אדיב בנווה שלום. התחלנו בנסיעה לתל אביב כאשר השמיים סגריריים למדי וענן שחור כיסה הכל. במקביל קיבלנו תמונות של שלג מרמת הגולן וחשנו צביטות בלב. מסתבר שתל אביב היא בועה גם מבחינת מזג האויר – בכל הארץ גשם ושלג, וכאן השמש זורחת וצוחקת על כך שבוטל יום מדהים