החלוץ המדרשה

חשיבות הטקס לזכרו של יצחק רבין היא חלק מהאחריות של כל אחד מאיתנו. אנו כחניכי מכינת רבין פועלים בשאיפה על מנת לממש את מורשתו: דרכו וגישתו בנוגע לשלום, אופן מנהיגותו והאכפתיות שלו, מובילים אותנו בדרך החיים במכינה, בהיבטים שונים – ביניהם חיי הקבוצה, אופן המנהיגות האישית ולקיחת האחריות. בימים כאלה של שבר, המקום שלנו לקחת

אורי ינאי ותמר קאופמן משלוחת חיפה במכינת רבין מספרים: המלחמה תפסה אותנו כשאנחנו מתכוננים ליום האחרון שלנו בעבודה בשכר בתל אביב וקמים לצלילי אזעקה ב-6:30 בבוקר. חזרנו לבית השני שלנו בחיפה, והגענו עם חור בלב מהמצב, והרבה לחצים ואי-וודאות מהקריאה הבלתי פוסקת של החדשות ועדכוני פיקוד העורף. כך המשיכו להם היומיים הבאים, בלי ידיעה לאן

בוגרות ובוגרי תשעה מחזורים של שנת שירות בניר עוז כותבים לאנשי הקיבוץ היקרים להם: קהילת ניר עוז היקרה, קהילה שהייתה לנו בית למשך שנה שלמה, וגם בשנים שאחריה. לכל אחד מאיתנו היו חוויות מדהימות ובלתי רגילות, מסוג החוויות שעליהם אתה מספר לנכדים שלך בזיכרון נוסטלגי של נעורים בין ילדות לטירונות. אנחנו רוצים להביע את תנחומינו

ליאור סלע, סגן ראש מכינת רבין ורכז הבוגרים.ות שלה, כותב לבוגרים: אני כבר 4 ימים מגוייס. את חלקכם פגשתי בין הכלים, עברתי ליד היישובים של חלקכם וחיבקתי אתכם בלבבי. אני רואה את ממדי ההרס והאסון את התמונות הנוראיות מעזה, לא יכול להימנע ממחשבות על הילדים שלי שלמזלי נמצאים בבית עם אמא שתחבק אותם חזק ובא

שנה חדשה, טיול חדש, מסורת חדשה! מחזור כ"ו יצא לטיול בסימן מנהיגות – מהתנ"ך לפלמ"ח. המסלול נמשך לאורך נחל תבור, במעלה הר תבור ובמורדו, ובמהלכו עלו ערכים מובילים במכינה דרך דמותה של דבורה הנביאה וסיפור חייו של יצחק רבין, שעל שמו קרויה המכינה. סגן ראש המכינה, ליאור סלע, ברך: מחזור כ"ו היקר, ברוכים הבאים והבאות

לקראת ראש השנה התכנסו כל אנשי שנת השירות העירונית להרמת כוסית ולמידה. התחלנו את הבוקר ב"ויפאסנה חברתית", שבה השינשינים.ות לא דיברו לאורך כל הפעילות. לאחר מכן התחלקנו לקבוצות לפי צוותי עבודה – להשראה, שיתוף ולמידה מה עושה כל אחת מהקומונות בצוותי העבודה שלה. לבסוף התכנסנו להרמת כוסית עם תפוח בדבש ועוגות. במעמד זה כל קומונה

חלק בלתי נפרד מהפעילות במכינת רעות הוא מעורבות בקהילה בה אנחנו נמצאים. הנה מה שהספקנו כבר לעשות השנה: בשלוחת ראש הנקרה שיפרנו את פני גני הילדים בקיבוץ והפעלנו פינות יצירה עבור החינוך הבלתי-פורמלי. בהמשך היום צבענו וניקינו את המרחב הקבוצתי שילווה אותנו בחצי השנה הקרובה. בשלוחת אורנים הגענו לחווה האקולוגית החינוכית בקרית עמל, ליווינו ועזרנו

ההתיחסות ללוח השנה העברי, על מועדיו העתיקים והחדשים, היא חלק בלתי נפרד מהתכנית במכינת רעות. יש מנהגים ומסורות שמשותפים לכולם, ואחרים – שונים. לקראת ראש השנה יצאה המכינה לסיור. שיר אמידי משלוחת יחיעם מספרת: ביום שלישי בערב יצאנו לסיור סליחות ברחובות צפת. בהתחלה האווירה הייתה מעט מוזרה, ולאט לאט התחלתי לראות שיש בה משהו פשוט

אז הנה הסתיימו להם השבועיים הראשונים בשלוחת אדמית של מכינת רבין – שבועיים שהיו מלאים בעשייה, בהכרות, בפעילויות, בחברויות חדשות ועוד, ועוד ועוד… פתחנו את המכינה בהתרגשות גדולה, הן של המכינאים והן של הצוות. את היום הראשון הקדשנו להכרות שלוחתית וקבוצתית. בהמשך דיברנו על אמון, נורמות ונהלים במכינה. במהלך השבוע הראשון הספיקו המכינאים גם לנקות

לוח הזמנים המכינאי צפוף ומלא בפעילויות. שבת שבה המכינאים.ות לא יוצאים הביתה מאפשרת להם להתנסות ב"יחד" שונה. המכינאים באים ממקומות שונים, ומביאים איתם הרגלים ומנהגים שונים, מסורות, מאכלים, מנגינות, אמונות ודעות. שבת היא הזדמנות מוחשית במיוחד לבדוק איך יוצרים מנהג משותף, האם ואיך אפשר לענות על הצרכים השונים, על מה מוותרים (ומשאירים בבית ההורים) ומה

בתור מישהו שמחובר מאוד לדת, סמינר זהות יהודית היה עבורי מעצים, חוויתי ובתזמון משמעותי מבחינתי עם חודש הסליחות שאנחנו בעיצומו. נסענו, כל השלוחות במכינה, למוזיאון ״אנו״ בתל אביב (מוזיאון העם היהודי). היה בזה משהו עוצמתי והרגשתי שהתוכן שהועבר לנו שם נתן לנו ידע שהזכיר לנו את הקשר לדת שלנו ואפילו העמיק אותו. במוזיאון עברנו הדרכות

בשנה שעברה התמיינתי למכינות ושנות שירות, מתוך רצון לצאת מאזור הנוחות, לדחות את הצבא ולעשות שנה משמעותית שבה אלמד על עצמי ואתרום לסביבה לפני כניסה למערכת צבאית. לפני כשבועיים עברתי לגור בנשר, ואני חלק מקומונת 'הלל' בשנת שירות של ״החלוץ״, וזו הייתה רכבת הרים מטורפת. נכנסתי לדירה עם מזוודה, תיק יד ואין-ספור חששות שחלקם עדיין

יובל ריבוש, מדריך במכינת רבין באדמית, כותב לחניכיו מה הוא מצפה מהם. זה רף גבוה, אבל הרווחים האפשריים גם הם גבוהים.

כשפתחנו את שנת השירות של מחזור תשפ"ד היה זה רגע מרגש במיוחד, רגע סמלי שמציין את תחילתה של דרך חדשה – דרך מפתיעה, מלאה חוויות ואתגרים, התמודדויות והצלחות, חברויות חדשות, למידה והתעצבות, נתינה וקבלה. שאלנו את השינשינים והשינשיניות: מי מתרגש? רובם לא הרימו יד, אולי מחוסר נוחות, אולי מההלם של ההתחלה.. זה טבעי. הם עלו